ביקורות ספרים על הספר תוף הפח

כנראה שוב אני מציג דעה לא פופולרית בנוגע לספר הזה אבל הרגשתי שהקריאה בו גובלת בבזבוז זמן מוחלט. תוף הפח נחשב יצירת מופת של גינטר גראס (הראשון מבין טרילוגיית דאנציג כמו שמכנים אותה). הספר מספר על אוסקר, אדם שהחליט לא לגדול יותר בגיל 3 בגלל שנפל על הראש, אבל בפועל המעשה נעשה כהתרסה שעושה הסופר לאירועי התקופה בין שתי מלחמות העולם. הדרך היחידה של אוסקר לתקשר עם העולם סביבו היא באמצעות תוף הפח שמשליך בד"כ על דברים חיוביים שקורים לו. בנוסף לאוסקר יש קול צעקני מיוחד שמאפשר לו לשבור כל זכוכית שירצה. גינטר גראס (ואני מתעלם בכוונה מעברו בנוער ההיטלראי) כאן נות... המשך לקרוא

מתנאל אזולאי

"גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות", חתם יהודה עמיחי את אחד משיריו. לעומתו שם גינטר גראס (בן אותו דור ואותה ארץ) בפיו של אוסקר, גיבור ספרו 'תוף הפח' את המוטו ההפוך: "כל הסבתות התמות, כולן היו לפנים תינוקות מרושעות, מפעפעות-שנאה". ספרו של גראס, שהוגדר כתשובה האירופית לריאליזם המאגי הלטינו-אמריקאי, הוא ספר מרשים מאד, לפרקים רווי דמיון מרהיב (סצנת ההלוויה הפנטסטית בזאספה בלתי נשכחת), אבל הוא גם שטוף שנאה, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. מיהו גיבורו, אותו גמד גיבן מריר, שבלי למצמץ מביא לאובדנם של כה רבים מקרוביו וחבריו? שמכחיש את אבהותו של אביו ומחפש לו אב... המשך לקרוא

עמית לנדאו

על גב העטיפה כתוב "מצחיק טראגי מריר לעגני מקאברי" וכו' וזה לא פלא, הספר נכתב שנים אחדות אחרי מלחמת העולם השניה, בעוד גרמניה בתוך שיקום אחרי שגרמה הרס וחורבן לעצמה ולכל העולם סביבה, והספר בהחלט הוא אלגוריה ברורה לגרמניה הזאת. ואכן זו פעם ראשונה אני חושבת שאני מתעבת את גיבור הספר שגדילתו נעצרה בגיל 3 ברגע שקיבל לידיו את מתנת אמו האהובה - תוף פח ממנו הוא לא נפרד, ואותו הוא מלווה לאורך הארועים שהוא חווה כולל מותם של הקרובים לו בהם הוא מואשם אם כי בעקיפין. "מתנה" אחרת שהוא ניחן בה הוא קול גבוה במיוחד אתו הוא שובר זכוכיות וגורם להרס בכל מקום שבא לו. התוף ש... המשך לקרוא

אלזה

מה אומר ומה אגיד? אלא זאת, זהו ספר גאוני, מבריק. יצירת מופת אמיתית שאינה קלה לקריאה שכן השפה היא די אנכרוניסטית אבל שווה היה להשקיע את המאמץ ולהתמודד עם הקושי. אוסקר- הגמד, הגיבן, המתופף ושובר הזכוכיות בקולו- שבה את ליבי. ישנם רגעים משעשעים מאד- כמו הרגע שהוא מתעקש לקבל את התוף מתנה ושובר את הזכוכיות בבית או הרגע שהוא פוגש בישו הצלוב לראשונה... התמונות מחייו מתוארות בחן ובעלות משמעות עמוקה הרבה מעבר למסופר.... המשך לקרוא

ריני

שמחתי כל כך לראות פתאום את הספר על מדף הספרים, ועוד במבצע... אבל ישנם דברים שכפי הנראה צריך לא לנסות לשחזר. לפני שנים רבות קראתי את הספר, ראיתי את הסרט ואני זוכר שהייתי המום ונפעם. זו הייתה לי הפעם הראשונה שראיתי את "גרמניה האחרת" בספרות - קולות שלא אותם אנשים שביקרו את התקופה הנאצית, השלטון הנאצי והעם הגרמני. שלעגו לעם הגרמני והציגו אותו במערומיו - עם שיש בו גם אנשים פשוטים, בורים, קשי יום, לא תרבותיים, לא מנומסים ורחוקים מרומנטיקה. אבל עכשיו, אולי בגלל שהתבגרתי, אולי בגלל שמאז קראתי ספרים רבים וטובים, פתאום הספר לא מדבר אלי. לא מרשים אותי. לא סוחף. אז בל... המשך לקרוא

עומר ציוני

למרות הביקורות המהללות, משעמם, אולי לעיתים מזעזע ותו לא.... המשך לקרוא

בשביסית

מה יש בהם בנאצים שלא נותן מנוח וגורם לי לקרוא כל דבר כמעט שנוגע להם? אולי כי אי אפשר להבין, אולי כי אי אפשר להסביר את התקופה הזו, את הרוע הזה, את המהות הזו. מבין המוני הספרים שעוסקים בנאציזם, זה אחד הטובים. הוא טוב כי הוא מסופר מנקודת מבטו של ילד, ואני תמיד אוהב נקודות מבט של ילדים. הוא טוב כי הוא מספר על הרוע בשפה פשוטה, כזו שנוגעת בנקודות הכי איומות בלי להזדקק לתיאורים מנופחים ובעיקר הוא טוב כי הוא מסופר מנקודת מבטו של היחיד, זה שתמיד ידרס בגלגלי המכונה הטוטאליטרית. הגמד המעוות והגרוטסקי, זה שעל פי התורה הארית אמור היה גם הוא להימחק מהעולם, הופך בדרך ... המשך לקרוא

ליאור

אוסקר מאצאראט היקר! אתה מחליא אותי! לכל מי שקרא את הספר, אנא שוו לעצמכם את מעלליו המחרידים של יצור נאלח זה. ללא ספק "במרתף הבצל" קנה אותי. האטימות למציאות, הבכי החנוק והחרישי, הפחד הלא ידוע מהלא נודע, הבנאליות שבשגרתם הנוראית של האנשים אשר חוו את מלחמת העולם השנייה (והראשונה), כל אלו ועוד, כאין וכאפס לעומת לשד הבצל המתקלף לאיטו. "...עד שפעל הלשד, פעל מה? פעל מה שלא פעל העולם וסבלו של העולם הזה: דמעה אנושית עגולה. בכו שם. סוף-סוף בכו שוב. בכו כהוגן, בכו בלי מעצור, בכו כאוות-הנפש. שם זרמו נהרות ומימיהם שטפו. שם ירד הגשם. שם נפל הטל".... המשך לקרוא

Snusmumriken

אין דבר שיותר מוציא לי אישית את החשק לקרוא ספר מאשר הביטוי המצמית "ספר חובה". לכן אמנע ממנו גם הפעם, לטובת אורחי האתר, ורק אומר שזהו ספר מבריק מכל בחינה, ומתגמל מאוד את מי שייכנס אל הסבך האפלולי שלו. שילוב חולני-משהו בין רומן היסטורי עב כרס, דרמה פסיכולוגית על משפחה לא-מתפקדת, סיפור אקספרסיוניסטי-סימבוליסטי על דמויות סיוט במציאות סיוטית, מסה ביקורתית נוקבת על גרמניה והמנטליות הגרמנית, רומן נוסטלגי על דנציג הישנה שלא תשוב עוד, ומחווה מחויכת לכל ספרות הליצנים ושוטי-החצר האירופית הענפה. מנסיוני, לא קל להיכנס לספר הזה - האקספוזיציה הארוכה לא "תופסת" מיד ... המשך לקרוא

ליברל

משעשע, שנון ומרתק.נסחפים בתוך הטירוף של גינטר גראס ונהנים מכל רגע. מצאתי את עצמי יושבת ברכבת, קוראת מתגלגלת מצחוק ואנשים מביטים בי בהשתאות.זה לא שמדובר בספר קומי אלא פשוט מדובר במקרה של ספר ציני אשר מציג את הגישה של אזרחי השלטון הנאצי במיטבה.את הניסיון העקר של ספק ילד ספק מבוגר לשמור אמונים לפולין שכבר אינה עצמה לאחר הכיבוש נאצי.הבחירה בגיבור אשר מסרב לגדול מסמלת אצלי את פולין המסרבת לנער מעליה את הכיבוש הנאצי כמו ילד המקבל על עצמו את מורת הוריו. ... המשך לקרוא

ציפי

ספר אדיר ומוטרף כאחד מומלץ מומלץ חוייה של קריאה... המשך לקרוא

המכשפה נחמוש

גיבור הרומן הוא אוסקאר ילד-נער-איש מרושע-משהו שמחליט (פשוט ככה) להפסיק לגדול בגיל 3, משקיבל את תוף הפח הראשון שלו. כדי להבטיח שלא יציקו לו יותר מדי בחיפוש סיבות לגמדותו הוא מביים נפילה במדרגות בסיום חגיגות יום הולדתו השלישי. אוסקאר מספר לנו את סיפור משפחתו וחייו ממקום משכנו בבית החולים לחולי נפש במערב גרמניה אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת. סבתו גדלה ועבדה בשדות הבולבוסים של קאשוביה (צפון פולין של היום) שם פגשה את סבו – פירומן נמלט וקטן קומה. אימו, תוצר הזיווג המוזר, מתחברת עם שני גברים – מאצאראט, גרמני, בעלה ואביו הרשמי, ובן דודה הקאשובי, אביו המש... המשך לקרוא

omriqo

למרות הביקורות המאד טובות , לא נהנתי מהספר, אבל מדי פעמים יש עצירות לטובת משפטי לוואי נפלאים שבשבילם שווה לקרוא את הספר. ... המשך לקרוא

דן

קראתי הרבה ספרים. הרבה מאד. קראתי הרבה ספרים מופלאים, מעולים, מצויינים. מעולם לא היה שום דבר כמו הספר הזה. ... המשך לקרוא

stamgolesh