ביקורות ספרים על הספר ופתאום בוקר - ספריה לעם #841

סיימתי לקרוא את הספר לפני ארבעה חודשים בערך ורק עכשיו התיישבתי לכתוב עליו. זה אומר משהו לא טוב. הספר היה מתיש, סיימתי אותו כשאני אפילו קצת כועס עליו. ועם זאת, סיימתי אותו. וגם זה אומר משהו, כי כבר הרבה שנים אני לא סבלני כלפי ספרים. אז מה היה בספר המהולל הזה שגרם לי לכעוס עליו מצד אחד, אך גם גרם לי לחזור ולקרוא ולבסוף לסיים אותו מצד שני? הספר מתאר מורה גרושה עם ילד, שחיה בדירה עם אישה בעלת הפרעות נפשיות, ולבניין שלה מגיע בחור בערך בן גילה, שעזב את ישראל לפני כמעט 20 שנה. המורה (עדן) בת 34 בערך, והבחור (רועי) נושק ל-40. זהו החופש הגדול, וכמובן שנוצרת מערכת יחסים ... המשך לקרוא

Cantona

סיפור אהבה שמתפתח לאיטו בין עדן המתגוררת בדירה עם טמיר, בנה ומיקה השותפה, לבין רועי השוכר דירה לחודש, באותו בניין ובאותה קומה. רועי הוא ישראלי מהצפון שהיגר לארה"ב לפני מספר שנים לאחר שניתק קשר עם הוריו ואחיו. רועי מגיע מידי שנה לבקר את אחותו התאומה, הסובלת מפיגור ונמצאת במוסד מתאים, בארץ. הספר עוסק ביחסים בין בני משפחה, בזוגיות בין הורים פרודים, התמודדות של אם חד הורית וכמיהה לזוגיות. לדעתי, על אף שהספר קריא ומעניין, הוא "נמרח" מידי והסוף הרגיש "קטוע" ומאכזב... סה"כ נחמד. ... המשך לקרוא

תמי

כתיבה נפלאה יש לה, לנעמה. ודמויות עגולות, עסיסיות בעלות אופי שלא יוצאות מהראש גם אחרי סיום הספר. ובזה כוחה: אפשר להזדהות עם האנשים ולאהוב אותם, להבין את התנהגותם ואף לנסות לאמץ חלקיקי אישיות טובים ולומר לעצמך שאם תתנהג כמו רועי או עדן (הדמויות הראשיות בסיפור), לבטח תשפר את עצמך. עם זאת, הסיפור אינו חף מפגמים שקצת הציקו: דיאלוגים רבים מדי, אורך העלילה וההחלטה לכנות את הדמויות: ״האמא אמרה, הילד, ה-מיקה״. קצת התבלבלתי בשמות, בתפקידים והייתי זקוקה להפסקות מרובות אך בסה״כ נהניתי והחוויה הייתה טובה, עמוקה. נעמה סופרת נפלאה!... המשך לקרוא

shila1973

למרות השבחים שהספר קיבל, לא אהבתי אותו ובקושי סימתי.משהו בכתיבה מאד הפריע לי. הסיפור מתפזר בין המון דמויות. הורים, ילדים, אחים, אחיות, שכנים מכל הכיוונים. המספר מתחלף ללא הפסקה. הזמנים מתחלפים ומתערבבים, עבר הוה עתיד. פעם מאור ועדן נקראים בשמם ופעם הם אבא ואמא גם כאשר הסיפור אינו קשור לבנם טמיר. ועוד הסופרת הוסיפה את מיקה השוכרת הנצחית עם בעיות משלה. יותר מדי לסיפור אחד. ... המשך לקרוא

אסתר

גבר ואשה, הוא והיא, סיפור אהבה תלוי באוויר, לא ברור אם הוא שוויוני, אם הוא אוהב באותה עוצמה שהיא אוהבת. הוא אפור וחום, צבעים מעושנים, מחוספס, איש של ברזל ואדמה ואש חורכת, איש של עבודת כפיים, שתיקות ומשפטים קצרים, מוקף באלף הגנות וגדרות, נטול הגנות וגדרות, מתבודד, חשוף לעולם, נפשו נסתרת מסוכסכת. היא בצבעי ורוד חם, אשה של אור, של מילים ולימודי תנ"ך, מורה ואם, פתוחה כמו קיץ, חייה חשופים, אשה מוגנת על ידי כל הסובבים אותה, נפשה נטולת תסביכים. הוא רועי, שחזר מארצות הברית אחרי כמעט עשרים שנה שבהם נמלט מבני משפחתו שאינם זקוקים לו. עבד כרתך ומסגר בקנדה ובארצות... המשך לקרוא

אפרתי

אל כתיבתה המופלאה של נעמה דעי נחשפתי לראשונה בספרה השני ופתאום בוקר משהו מקורי בכתיבתה הרגישה החכמה והעמוקה נקראה אצלי בסקרנות ובשקיקה . מה שגרם לי להסתקרן ולקרוא את ספרה הראשון . ככה זה רומן משפחתי עם דמויות לא שגרתיות וקונפליקטים בחיפוש העצמי של קיבעונות והרגלים ישנים המשתלבים להם בערבוביה אותם דעי מיטיבה לתאר בכישרון רב עד כדי הרגשת נפש הדמויות לאורך העלילה . עדן , מורה לתנ"ך מתגוררת עם בנה טמיר אותו מגדלת במשמורת משותפת עם אביו איתו לא נישאה . יש להם מערכת יחסים מורכבת יחד ומשמורת משותפת על בנם .מערכת היחסיה עם משפחתה מורכבים אף הם בכך ש... המשך לקרוא

אסתו'ש

כל אוהב ספרים מכיר את ההרגשה הזו, שהוא קצת כמו בית מלון המארח שלל דמויות. כל אותם גיבורים מהספרים שקראנו לאורך השנים. חלקן של הדמויות דהו, חלקן התפוגגו, ויש את אלו שעדיין נטועות חזק. מתוקף מה שהן, מתוקף כתיבה משובחת, כזו הבוראת אנשים ע"י מילים. כמו הדמויות מספרה הקודם של נעמה דעי "צערו העתיק של הירח". הייתי מופתעת לגלות שעברו כמעט ארבע שנים מאז שסיימתי לקרוא אותו. העלילה כמו גם הדמויות לא היטשטשו בי, ואפילו לא במעט. ונשארתי מאז עם הטעם הטוב של כתיבתה של דעי, ונוצרה בי כמיהה לספר השני שלה. כמו אותה כמיהה שמרגישים כשרוצים לחזור למסעדה ולהזמין את המנה ההיא ... המשך לקרוא

dina