ביקורת ספרותית על ופתאום בוקר - ספריה לעם #841 מאת נעמה דעי
ספר בסדר

---

סיימתי לקרוא את הספר לפני ארבעה חודשים בערך ורק עכשיו התיישבתי לכתוב עליו. זה אומר משהו לא טוב. הספר היה מתיש, סיימתי אותו כשאני אפילו קצת כועס עליו. ועם זאת, סיימתי אותו. וגם זה אומר משהו, כי כבר הרבה שנים אני לא סבלני כלפי ספרים.
אז מה היה בספר המהולל הזה שגרם לי לכעוס עליו מצד אחד, אך גם גרם לי לחזור ולקרוא ולבסוף לסיים אותו מצד שני?

הספר מתאר מורה גרושה עם ילד, שחיה בדירה עם אישה בעלת הפרעות נפשיות, ולבניין שלה מגיע בחור בערך בן גילה, שעזב את ישראל לפני כמעט 20 שנה. המורה (עדן) בת 34 בערך, והבחור (רועי) נושק ל-40. זהו החופש הגדול, וכמובן שנוצרת מערכת יחסים סבוכה ומפותלת בין עדן לרועי. במהלך אותו חופש גדול יגלה רועי דברים שלא ידע על המשפחה המורכבת שלו ועל יחסיו עם אביו ואחיו, ועדן תגלה גם היא דברים על עצמה ועל הקשר המורכב שלה עם הגרוש שלה, עם משפחתה, עם השותפה שלה לדירה ועם עצמה.
אם התיאור הזה לא עושה לכם חשק לקרוא, זה בסדר. גם לי לא. אבל ההתחלה של הספר נהדרת - יש התרחשויות מעניינות, עלילה שמתפתחת ודמויות שבנויות היטב וקמות לתחייה בצורה ברורה למול עיניו של הקורא (לפחות מול עיניי). אבל, באיזשהו שלב זה נעצר. העלילה לא מפסיקה להתפתח אבל ההתפתחויות מגיעות לאט, וכשהן באות הן די מאכזבות. הדמויות חוזרות כל הזמן לאותם היסוסים, לבטים, מחשבות טורדניות ושיחות מעגליות.
הקורא יודע שדברים מסוימים אמורים לקרות - אירוע כלשהו במשפחתו של רועי (לא אעשה ספוילרים), מערכת היחסים בין רועי ועדן, סוף החופש הגדול ועוד - אבל הכל קורה כל כך לאט, לאט מדי.
בשלב כלשהו של הסיפור אני כבר התחלתי לכעוס על הדמויות (ובעצם על המחברת). מדוע הן מדברות כל כך הרבה, וכל פעם חוזרות לאותה נקודה?
ולגבי המחברת - מדוע כל פעם לחזור לסיפור הרקע של רועי, הילדות והנעורים במושב, היחסים עם הוריו, החיים בארה"ב והעבודות שעבד שם? מדוע לא להרחיב יותר על דמותה של עדן, לפני המפגש עם רועי - מהמעט שמסופר אנחנו יודעים שעדן עשתה תואר ראשון (ונדמה לי שגם שני) וסיימה אותם בגיל 28. עד אז לא הייתה בזוגיות בכלל, או לפחות לא במערכת זוגית רצינית. אבל על שנות התואר האלה, השנים שאחרי הצבא, חיפוש הזוגיות וכל זה - לא נאמר דבר. חבל, לטעמי.

אבל בכל זאת, חשוב לי לומר, שסיימתי את הספר הלא קצר הזה (בעיני, 359 עמודים זה לא קצר). ואני בהחלט מבין מדוע הוא זוכה לשבחים כה רבים.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על ופתאום בוקר - ספריה לעם #841