ביקורות ספרים על הספר לילית ואחרים

**** אנחנו נוטים לקטלג אוטומטית ספרים העוסקים בתקופת מלחמת העולם השנייה כ"ספרי שואה", אפילו אם העיסוק שלהם בשואה הוא קלוש. עוד סוג של נסיון מר לניכוס הטרגדיה הקשה בהיסטוריה שספק אם היה מי שחשב לקחת מהעם היהודי, אבל ניחא. גם אני נופל בזה, ואף על פי כן נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני קורא ספר שאפילו שחלקו הראשון עשוי משנים עשר סיפורים המתרחשים באושוויץ ממש, שמרבית גיבוריו הם יהודים, ושמחברו הוא ניצול שואה ידוע שגם רוב כתביו עוסקים במישרין בשואה -לא בטוח בכלל שהאסוציאציה הראשונה שעלתה בי בקריאתו היא "ספר שואה". משונה, לא? ואם הייתי בכל זאת צריך לכתו... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

ספר מאכזב. את "הזהו אדם" לא אהבתי, אולי כי יש סופרי שואה טובים יותר מפרימו לוי כגון אידה פינק וקצ'טניק, אולריך בושוויץ' ואפילו ויקטור פרנקל. אחרי הספר הנוכחי התחזקה תחושתי שפרימו לוי לא באמת יודע לכתוב. סיפורי השואה הקצרים שלו מתארים דמויות בלתי מעניינות בעליל וקשה לי, שבועיים אחרי שסיימתי לקרוא, לזכור ולו אחת מהן. החלק השני של הספר מעט יותר טוב. בתחום המדע הבדיוני יש דוגמא מפורסמת לסופר נהדר שלא יודע לכתוב – הלא הוא אלילנו אייזק אסימוב. אצל אסימוב הדמויות סטראוטיפיות להבהיל אבל הרעיונות.. הו הרעיונות שלו כל כך נפלאים שסולחים לו על השימוש השטוח שלו ... המשך לקרוא

אבי

אין טעם רב לפרט כל אחד מ-36 הסיפורים המתפרשים על כ-225 עמודים. פרימו לוי מעולם לא איכזב אותי והספר הזה לא שונה מאחרים. לוי יודע את מלאכת כתיבת הסיפור הקצר והסיפור המלא כאחד. ובכל זאת מה? פראנקל, ב"האדם מחפש משמעות", מצא משמעות, עבורו, כדי להתגבר על מוראות מחנה הריכוז ולהמשיך לחיות. פרימו לוי עשה דבר דומה, פשוט בתכלית: להתבונן בבני האדם שבאו, שחיו, שסבלו, שרזו, אבל לא ממש השתנו מעברם או השתנו באופן קיצוני. כל התופעות האנושיות בהן התבונן לוי היו עבורו עולם ומלואו, הסחת דעת ועניין להעביר בו זמן, להתגבר על רעב ואכזריות, לגלות טוב לב בעולם בו יש חיים קשים או מוות ... המשך לקרוא

מורי