ביקורות ספרים על הספר איך לאהוב את בתך

"לא, זאת היתה מניפולציה". כך אומרת נועה (הבת) ליעל (האם) בסדרה "עוד ניפגש". זה כבר הפרק האחרון בתוכנית, אחרי שנים של נתק וכעס ואז תהליך פיוס והעברת מסרים נקבעת פגישה והן מתחילות לדבר. לא עוברות שתי דקות ונוצר הקונפליקט הראשון, נועה מאשימה את יעל במניפולציה ויעל צריכה לצאת, להירגע, ולחשוב מחדש. כבר סיפרתי כאן שאני במחקר ספרותי על יחסי הורים וילדים בוגרים ובעיקר על יחסי אימהות ובנות. למה זה כל כך מסובך? דברה טאנן, מחברת הספר "ככה את יוצאת מהבית?" אומרת שזה מסובך כי זו מערכת יחסים בין שתי נשים ונשים זה תמיד מסובך, ועוד מסתבך כי אחת מכירה את השניה מרגע הלידה ש... המשך לקרוא

נצחיה

בביקורת נחשפים מעט פרטים חשובים מתוך עלילת הספר: מתוך ביקורת של פרופ' עמיה ליבליך (פסיכולוגית) על הספר: "הספר של הילה בלום מתרחש על אחת הצלעות המשפחתיות: מה עובר על האם המגדלת בת יחידה? איך היא מתנהגת כלפי בתה, איך וכמה היא אוהבת אותה, ומה היא עצמה חושבת בדיעבד על התנהגותה? מה היא חושבת שעובר באותו זמן על בתה, שקולה לא נשמע במישרין ברומן? מה הוביל לניתוק הקשר ביניהן בנקודה זו בזמן? הספר משתף אותנו בכל עלילתו מנקודת המבט של האם בלבד. היא גיבורת הרומן, ועל מה שקורה בחיי בתה אנו למדים רק ממה שהיא זוכרת ומספרת באפיזודות קצרות מן העבר וההווה. הסיבות לעל... המשך לקרוא

Cantona

הספר הזה נפתח בתיאור עוכר שלווה – אם צופה מבעד לחלון בארץ זרה בנכדותיה שעל קיומן לא ידעה עד לא מכבר. ביתה היחידה מתנכרת לה, ואנחנו מגלים בהמשך שבמשך שנים מטשטשת כל פרט על חייה ועל מקום המצאה – חומקת מאימה. הקורא הממוצע מיד נדרך. ועוד יותר ממנו – הקוראת שהיא גם אימא לילדים. הם חייבים לגלות איך קורה דבר כזה – מהו החטא האיום שתוצאתו קשה כל כך. הרי כמו שהגיבורה עצמה אומרת – רבים חווים ילדות שאינה מושלמת, אבל רק מעטים מאוד מתנכרים כך להוריהם. מיד יוצא הקורא הדרוך למשימת בילוש דוחקת. הסופרת מגישה לו במקטעים קצרים, כמו תמונות באלבום של אחרים, פרקי חיים של א... המשך לקרוא

יעל

למרות השבחים שהספר קיבל לא אהבתי אותו. אני מצפה מספר איזו התפתחות שלא מצאתי. מצפה לאיזו מערכת ארועים גם אם היא משולבת בסממנים פסיכולוגיים. הספר מאד עייף אותי. ההתחלה יוצרת ציפיה שאינה מתממשת בספר.... המשך לקרוא

אסתר

אל הספר הזה הגעתי דרך הדיבור שהיה עליו ברשתות... קצת פייסבוק וכו' ושמעתי שהוא מבוקש וזכה אפילו בפרס. רשמתי לעצמי את שמו וחיכיתי בסבלנות שיופיע מול עיניי בספריה שלי. וכך היה... אז ניגשתי למלאכת הקריאה ובאמת הכתיבה איכותית אין מה להגיד. פרקים קצרים, דפים עוברים מהר... מה רע? וכל הזמן אמרתי לעצמי שאני מחכה ל'דבר מה נוסף'. אתם יודעים, הדבר הזה שמרים לך את הספר אחרי כמה עמודים..הנקודה הזאת שהספר נפתח בה! לפעמים היא מגיעה אחרי 10 עמודים ולפעמים אחרי 80 עמודים (לי אישית יש כלל בגלל זה שלא מפסיקים ספר לפני שקוראים 100 עמודים ראשונים לפחות). הואיל והספר הזה מאוד זו... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

ספר על מערכת יחסים של אם וביתה מגיל צעיר עד בגרות. אמנם הספר כתוב יפה ומסקרן איך זה יתפתח ,אבל הספר די שיגרתי ולא עוצמתי.... המשך לקרוא

תברח

על אורות וצללים לפני זמן מה, בישיבת עבודה, אחת המשתתפות, ענתה לשיחה מהנייד שלה. היא תרצה את ההפרעה הבלתי צפויה באמירה קצרה, זאת הבת שלי, ולאחר שסיימה את השיחה היא אמרה בעצב, אנחנו ההורים תמיד נהיה לא בסדר, ולבסוף היא שתפה ברגע של גילוי לב במשפט הסיום שאמרה לבתה: ”Sorry, אני עושה ככל שביכולתי, יש דברים שבהם הצלחתי ויש גם טעויות בחיי..." פיסת החיים הזאת, עזרה לי להתחבר לספרה של הילה בלום, איך לאהוב את בתך, שיש לו שם מטעה, של מדריך הורות, אבל הוא למעשה אמירה מרירה, לכך שתמיד יהיו פערים בחיינו בין אהבת ילדנו, כפי שאנו אוהבים אותם, לבין האופן שלבטח הם תופסים או... המשך לקרוא

רץ

כשקראתי את העמוד הראשון, את השורות הראשונות, כיצד המספרת, הסבתא, רואה את נכדיה לראשונה, בחרוניגן שבהולנד מבעד לחלון ביתה אל בתה, כשהיא עומדת לבדה ברחוב, רואה ואינה נראית, חשתי בכל נפשי את העצב הגדול, הבנתי מיד לאן הסיפור ילך. היו בי לבטים, אם להמשיך בקריאתו. הסיפור הפשוט והבנאלי הזה הוא נחלת כמעט כל ההורים. אהבה, אהבה, אהבה ללא גבולות לילד/ה מרגע לידתם, ובעת בגרותם - חלומם ותוכניותיהם אינם לעתים קרובות, תואמים, למה שאנחנו ההורים חלמנו. אך הכתיבה המושכת ההזדהות עם האם ההופכת לסבתא, הם שגרמו לי להמשיך. ממליץ מאוד להורים ולסבים/תות - להבין, שאנחנו לא לבד ב... המשך לקרוא

יוסי נינוה

הפרקים הקצרים מטעים. הם כמו הקופסה הקטנה התמימה למראה שהתקשיתי לאמוד את משקלה, אבל אופס.. ברגע שהרמתי אותה הופתעתי איך גודלה תעתע בי ונתן לי לחשוב שהיא קלה, בזמן שכובדה הכריע אותי. כובד הרגשות ורצף המחשבות נמסכים על פני הדף בצפיפות סמיכה. יואלה אהבה את בתה לאה החל מהרגע הראשון. אהבת אם היא אהבה שאין להסביר אותה במילים. אפשר רק להרגיש אותה. אבל האהבה של יואלה לבתה היתה משהו אחר. אהבה כזו גדולה, שעוטפת, שלא נותנת לשום דבר לחצוץ בינן לבין השאר. אפילו היה בה משהו נואש. יואלה יצקה את כל כולה, נפשה, והוויתה אל תוך האהבה הזו. אבל האהבה הזו שינתה צורה. נפער בה ס... המשך לקרוא

dina

בין יואלה לאלה יש קשר מיוחד, סמביוטי אפילו. ואולי הקשר ההדוק הזה הוא הסיבה להתפוררות הגדולה שלו בהתבגרות של הבת. הספר בנוי מפרקים קצרים ובהם זיכרונות, מחשבות רגשות של האם. מערכת יחסים שמתגלה לאט לאט ומגלה לאט את הסיבה לשבר הכל כך גדול. שבר כזה שיואלה לא מכירה את נכדותיה. השפה עשירה ומיוחדת. ספר שנגמע במהירות ומשאיר המון מחשבות... המשך לקרוא

מיירון

כמה כאב, כמה עצמה, כמה תקוות וכמה אכזבות יש בקשר המורכב הזה בין אם לביתה. הילה בלום כותבת בעברים נפלאה ובלי פלפולים, את הסיפור על הקשר הזה שנפרם, בין יואלה לבין בתה היחידה לאה, ולוקחת את הקורא את נבכי המבוך הסבוך הזה, שגם בסופו נשאר קצת עלום. הסיפור מתחיל בנתק, חוזר לרגעי הלידה והשמחה והאהבה הגדולה, ולאט לאט מתחיל לשרטט את הקווים העדינים של הסדקים. יואלה מנסה לתקן עם לאה את מה שהתקלקל בקשר עם אמה שלה, וגם קצת לתקן את עצמה עם הכוח המרפא של האהבה, אבל משהו קרה שם. סיפור כואב, כתיבה מהפנטת.... המשך לקרוא

תמר-מילים

ליואלה דרימן יש בת, לאה שמה. יואלה אוהבת את בתה עד כלות, ילדה כחולת עין וזהובת שיער, מלאך ממש. שום דבר לא יעיב על אהבה זו, לא המוגזמוּת שבה, לא הריחוק של הבת מהאם בתואנות של טיול סביב הגלובוס בגיל ההתבגרות, לא נישואין ולא עבודה. אמנם מגיל 19 בערך לאה כבר לא ליד אמה, גברים נוהגים להתקשר ולומר שלבת שלום אם זה מהודו, מתאילנד ובכלל מהמזרח הרחוק. מתברר בסוף שהיא היתה כל הזמן בהולנד. גם אם האהבה היתה אולי מוגזמת, היא לא היתה מלחכת, לא מוטרפת, סתם אהבת אידישע מאמע מודרנית של אם שיש לה בת אחת, גם היא עצמה בת יחידה לאמה, והאהבה היא מה שיש כשיש גם דברים אחרים, בעל אוהב ... המשך לקרוא

מורי

את הפעימות של העוצמה הרגשתי כבר בפסקאות הראשונות. כמה רגש יש בספר הזה, זה רגש שלפעמים הוא קורן ולפעמים כבד, טובעני. אחר כך באו תובנות אחרות למשל, שהכתיבה מאד מתוחכמת, עמוסה ברפרורים וציטוטים, שהשאלות הקלאסיות של זהות והזדהות מקבלות צורה חדשה עבורי דרך היחסים בין בת לאם. כשקראתי תהיתי איזו בת הייתי לאיזו אם, ואם/לו היתה לי בת, איך הייתי מתמודדת עם ההזמנה לסימביוזה הזאת. בעיקר עקבתי אחר האופן שהטקסט הזה מפעיל אותי. התקשתי שלא לרחם על הדמות הדוברת, ככל שהתקדמתי בקריאה היה לי ברור שהיא עשתה משהו נורא, רק לא ידעתי מה. חיכיתי, ידעתי שזה יגיע. נמתחתי. כשהרגשת... המשך לקרוא

מתישהו