חיפשתי לי קצת הפוגה מרצף הקריאה הרגיל, מי שעוקב אחרי יודע שאני קורא בעיקר פנטזיה ומד"ב, אז זו לא הייתה הפוגה ז'אנרית אלא הפוגה של במקום אפוסים שמשתרעים על כרכים רבים, זו אסופת סיפורים. בשנת 2009 האגודה למדע בדיוני ופנטזיה הרימו כפפה ואספו בעריכתו של אהוד <mark>מימון</mark> אנתולוגיית סיפורים מרתקת של סופרים ישראליים בסוגת המד"ב ופנטזיה וקראו לה היה יהיה.
לקח לי זמן להשיג את הספרים של היה יהיה, אבל כשעשיתי מנו

* מה זה "ספרות ספקולטיבית"?
* מה מאפיין ספרות כזאת כ"ישראלית" דווקא?
* מדוע כורכים יחד, כסוגה אחת, מדע בדיוני ופנטזיה?
* למה אנשים מתעקשים לכתוב על ערפדים?
* ומה התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום, וכל השאר?

כבר כמה שבועות שאני מנסה לנסח סקירה על הספר הזה, ולא מצליחה. אסופה של ספרות ספקולטיבית ישראלית. כבר המילים בכותרת יוצרות גל גדול של שאלות. אילו הייתי כתבת של ירחון לענייני עיצוב פנים

קניתי את האסופה במטרה להתחיל לקרוא מד"ב ופנטזיה של יוצרים ישראליים, מאחר ואני מאלו שקשה להם יותר להתחבר אל ספרות מקומית ונמאס לי מהסנוביות של עצמי. העדפתי אסופה כי אם כבר להתחיל אז כדאי מסיפורים קצרים. ואני ממש שמחה שנחשפתי לאסופה.
באסופה יש עשרה סיפורים אם אפשר לקטלג אותם אז זה חמש למד"ב וחמש לפנטזיה. האסופה מתחילה עם הפנטזיה ועם הסיפור הקוראות בירח. שיש בו רעיון לא חדש וזווית מאוד ישראלית. אחר