|
|
|
1.
|
|
"הלכה לי המדינה" – אלו היו מילותיו הראשונות של שמעון שבס דקות אחדות אחרי שיצא מבית החולים בליל 4 בנובמבר 1995 ובפיו הבשורה הנוראה מכול: יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, נרצח.
מי שהיה צמוד לרבין בשתים-עשרה השנים האחרונות לחייו – כעוזר שר הביטחון, כעוזר האישי והפוליטי וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה – מצא את עצמו לראשונה בחייו ללא שביב של תקווה.
הספר הזה נולד זמן קצר אחרי הרצח, אולם יחלפו שנים רבות עד שהדברים יועלו על הכתב, וכעת, כמעט 25 שנים אחרי, הם רואים אור: נוקבים, קשים ומעוררי מחשבה.
בספרו חבר שבס מפנה אצבע מאשימה כלפי מובילי ההסתה אבל גם כלפי רמי המעלה, אלה שהחזיקו בתפקידי מפתח ויכלו לעצור את ליבוי היצרים, השיסוי וההמרדה, אך בחדלונם לא עשו דבר. הוא גם מתאר מנהיגות שעשתה כל שלאל ידה כדי להפוך את ישראל למקום טוב יותר לחיות בו, דבר שכלל אינו מובן מאליו היום, והוא אינו חושש לומר את כל אשר על לבו, לשחוט פרות קדושות ולחשוף את הפצעים שיש מי שמתאמצים להסתיר – הפצעים של כולנו....
|
|
2.
|
|
גנבו לי את המדינה. מי גנב למי? מי היו הבעלים של המדינה? מי הקים אותה ולמי יש עליה זכויות? למה הטענות הללו נשמעות כיום, ומי משמיע אותן? מאז המהפך הפוליטי ב-1977 השאלות הנוקבות הללו רק הולכות ומתחדדות.
בליל 4 בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, זעק מנכ"ל משרדו, שמעון שבס: "הלכה לי המדינה". כמעט 30 שנה אחרי, עם התגשמות הסיוט שלנו, אזרחי ישראל, הקריאה הזאת הופכת לכתובת מהדהדת על הקיר: אנחנו צעד אחד לפני התהום.
שבס, ממקימי ההתיישבות ברמת הגולן, שלחם במלחמת יום הכיפורים ואיבד בה אין-ספור חברים, שהיה ליד ימינו של רבין המנוח, בוחן בספרו החדש את הדרך שעברנו ממדינה משגשגת, מצליחה ומלוכדת, לאוסף של פלנגות מסוכסכות במדינה שמשאביה נגזלים לצורך מטרה אחת ויחידה: ההישארות והאחיזה בשלטון.
כמי שעמד בכל צומתי קבלת ההחלטות והכיר מקרוב את מנהיגי המדינה, שבס מזהה את שורשי הבעיה וגם מספק פתרונות אפשריים למה שיכול, אולי, לשוב ולחבר בין זרמים פוליטיים שונים ולהציל אותנו מקצו של החזון הציוני.
של מי המדינה הזאת, לעזאזל, שלהם או שלנו? זה הזמן לקרוא ולהחליט....
|
|
