היא אורבת לנו בכל מקום ובכל זמן. כאורחת לא קרויה היא מופיעה עטויה במלבושיה השחורים ומשתלטת על רוחנו, מענה את נפשנו, מוכיחה אותנו. יש מאיתנו הנוטים ביתר קלות ליפול בשביה לעומת אחרים שנראה כי לעולם אין היא מצליחה לגעת בהם. הווידוי וההודאה בה מהווים את הבסיס המוסרי בדתות (התחנון ביהדות ואמירת Mea Culpa בנצרות אף מלווים בהכאה עצמית).

אז מי היא אותה הפייה, הבאה ממקום לא נודע וגורמת לנו לסבול? זהי ה

הקדמה:
מחבר הספר <mark>שלמה קניאל</mark> כותב בתחילת הספר שרובנו לא אוהבים לשתף במעשים טיפשיים שעשינו, ומעדיפים לשתף במעשים טיפשיים של אחרים כדי להדגים מה לא לעשות...
זה נכון מן הסתם גם לגביי, ובכל זאת ברוח הספר, אשתף את ההשלכות של טעות טיפשית שלא ממש סיפרתי כאן בהרחבה, לתועלת הציבור.
אקדים ואומר שאהבתי את גישת המחבר לנושא הטיפשות:
למרות שהוא מסביר בצורה אקדמית "קרה" את ההבדלים בין טעות של מתחילים + טעות מחוס

#
הספר הזה בנוי כמו קורס באוניברסיטה – מסוג הקורסים שאתה לוקח כדי להעלות את הממוצע. אין בו שום דבר המאתגר את הידע המקובל, לא קראתי בו אפילו שורה אחת של רעיון חדש או יצירתי. האמת היא, שיש בו מעט מאד דברים על טיפשות, אם כי "טפשות" על הטיותיה היא המילה הנפוצה בו. יש בספר תיאורים רבים ומוכרים על ההתנהגות האנושית, די הרבה על שגיאות וטעויות ("שגיאה" היא בחירה בדרך לא-נכונה כשהנתונים שיאפשרו בחירה טובה