סמנתה יאנג כותבת ספרי רומנטיקה מודרניים עם נגיעות על-טבעיות, שפרסמה 23 ספרים עד כה. היא מעידה על עצמה שהיא "אוהבת כל דבר שמאפשר לה להיות יצירתית, כלומר, אני אוהבת את משפחתי מאוד. יש להם כוח אלי ולסיפורים שלי, ולמספר פעמים בהן עיצבתי מחדש את חדר השינה, שירה, אמנות, ציוד אמנות מלכלך, ניסיון כושל בלימוד גיטרה, מוזיקת אימו יבבנית, שני מעברי דירה (ושיפוץ), שהיו אמורים לגרום להם להגיד לי להמשיך לבד, אבל הם יותר מדי נחמדים כדי לעשות את זה, ורמת סרקזם שהם יכולים להאשים בה רק את עצמם, שגידלו אותי ככה...
"כילדה מעולם לא דמיינתי שאבלה את חיי בסיפור סיפורים לעצמי ולמען אנשים אחרים. לשמחתי ותדהמתי הרבה ישנם קוראים שמסוגלים להתחבר להומור היבש שלי, העולמות המשוגעים שלי, ולגיבורים והגיבורות שלעתים הם המצילים, ולעתים צריכים הצלה בעצמם. יתרה מכך, נראה שהקוראים אוהבים את ארץ מולדתי, סקוטלנד, באותה מידה בה אני אוהבת אותה. אם לא הייתי מלכתחילה אוהבת כל כך את הקוראים שלי על התמיכה בי, הייתי אוהבת אותם על כך שהם אוהבים את סקוטלנד. אני מאוד קשורה למקום.
"אני מוצאת השראה במקומות רבים, אבל אחד המשמעותיים בהם הוא העולם המוזיקלי. אמנים כגון הקילרז, פלורנס אנד דה מאשין, איימי מקדונלד, ביפי קיילרו, דה איירבורן טוקסיק איוונט, אלכס וינסטון, אימג'ין דראגונז, קרולינה לייאר, ארקייד פייר, בסטיל, הבלאק קיז, אינגריד מיכאלסון, פאולו נוטיני, מטריק, דה נייקיד אנד פיימוס, הנשיונל, ווי אר סיינטיסטס, ווייט לייז, דה סטילדרייברז, אולין אנד דה מון, דה רומור סד פייר, ברונו מארס, פינק, לאנה דל ריי, מומפורד & סונס, ריהאנה, מטצ'בוקס טוונטי, דה לומינירז, לה רוקה, באטרפליי בוצ'ר ורבים אחרים מעוררים בי חתיכת השראה".
