בסתיו 2017 התפרסם ב"ניו יורקר" סיפור קצר מאת כותבת אלמונית בשם <mark>קריסטן</mark> רופניאן, על פלירטוט תמים בין סטודנטית לגבר בשנות השלושים לחייו, שמוביל לדייט כושל. בתוך ימים ספורים זכה הסיפור ("טיפוס של חתולים") לתהודה חסרת תקדים: הוא נקרא ושותף על ידי מיליונים ברשתות החברתיות, ועורר תגובות ודיונים סוערים סביב הדילמה שבמרכזו: מה הם גבולות ההסכמה בסקס בין גבר לאישה. בעיצומה של סערת #MeToo הפכה רופניאן לאחת הס

ספרה של קריסטין רופניאן "אתה יודע שאתה רוצה את זה", חב את קיומו לאחד הסיפורים בקובץ "טיפוס של חתולים". לולא התפרסם הסיפור בניו יורק טיימס והיה גורר סביבו באזז שכזה, מזין וניזון ממהפכת ה-ME TOO, ספק אם הספר היה זוכה להייפ שכזה, יוצא לאור בהוצאה מכובדת ומזכה את הסופרת במקדמה של מיליון דולר.
רופניאן משרטטת את יחסי הכוחות בין המינים, ובין אדם לרעהו בכלל, באופן מחושב וקר, כשהדמויות חוות קושי לייצר אי

קובץ סיפורים קצרים אפלים. במקצתם יש משהו בידיוני, רובם מראים התנהגות קיצונית של אנשים, הצד האפל שלהם. חלק מהסיפורים ריתקו אותי, בעיקר הבידיוניים. חלקם גרם לי כאב בטן, מהסוג שמקבלים כשקוראים משהו רע בעיתון. ספרים מהסוג הזה גורמים לפעמים להזדהות עם "האיש הרע", לראות את החלק הטוב שלהם, או את הסיבה לצד האפל שלהם - לא בספר הזה...