“כך זה מתחיל: "מאחורי הארונות נגלו לה קורי עכביש קרועים ומאובקים. סמרטוט השחיר, ואז עוד אחד. נמאס לה. היא מנקה מאז הבוקר. זה היום האחרון בבית ועליה להשאיר אותו פנוי מכל חפץ, מכל חובה, זכות או זיכרון, נקי מכל לכלוך, מטוהר מהחיים שחיה בו עם הילד ועם ארז"....
בגיל שלושים ושש ואחרי שמונה שנים בארצות-הברית, יעל ובנה יהלי עולים על מטוס, ללא ארז-אבא של יהלי ובעלה של יעל וחוזרים לישראל.
היא שבה לארץ”