“נמוגות הזיכרון יש לנו חברה שלא מרפה, בכל מפגש בינינו היא שואלת, מתי כבר נסע ללפלנד בחורף, ותמיד אני חוזר על אותם הסברים, סוזנה למה לי לצאת אל הקור הנורא, ללבן האין סופי של השלג, לעצים הנראים כמו שלדים עירומים בשלכת, ללילה האין סופי העוטף את הכל ולבטח יוצר דכדוך גדול. אך ביני ובין עצמי אני מוכן להודות, כי לפינלנד הייתי מוכן לצאת בקרירות הסתיו, שהיא עבורי יותר מתמיד משאת נפש, על רקע הקיץ הרותח”

“נמוגות הזיכרון יש לנו חברה שלא מרפה, בכל מפגש בינינו היא שואלת, מתי כבר נסע ללפלנד בחורף, ותמיד אני חוזר על אותם הסברים, סוזנה למה לי לצאת אל הקור הנורא, ללבן האין סופי של השלג, לעצים הנראים כמו שלדים עירומים בשלכת, ללילה האין סופי העוטף את הכל ולבטח יוצר דכדוך גדול. אך ביני ובין עצמי אני מוכן להודות, כי לפינלנד הייתי מוכן לצאת בקרירות הסתיו, שהיא עבורי יותר מתמיד משאת נפש, על רקע הקיץ הרותח”