"בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: [...] אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכ"ח, פסוק ב') אַשְׁרֶיךָ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וטוֹב לָךְ – לָעוֹלָם הַבָּא." (משנה, מסכת אבות-פרק ד', משנה א')

הסופר <mark>אלבר קוסרי</mark> נולד במצרים, ובמרבית שנותיו התגורר בפריז. הוא כתב בצרפתית וההשראה לספריו הייתה ארץ הולדתו – מצרים.

<mark>אלבר קוסרי</mark> התגורר משנת

אי שם באמצע העשור הראשון למילניום החדש, ההורים שלי חזרו מטיול במצרים. בינות כל הפירמידות ושאר אתרים היסטוריים מרהיבים, הם לא יכלו לנער מעליהם את הרושם החזק מכל - הדלות הנוראה בתנאי המחיה של מרבית העם. אמא שלי סיפרה על נסיעה בכביש המהיר של קהיר כשמהצדדים נגלה בית קברות ענק ובו שכונות של העניים המרודים ביותר, שהשתכנו בין קבר אחד למשנהו. אימפריות נופלות, ובגדול, ואל מול היסטוריה אדירה של אומה מרכזית

אוטופיה הזויה על אנרכיה של קבצנים הגאים בדלותם כי באמצעותה, מאמין <mark>קוסרי</mark>, אפשר למגר את ה "סיסטם" המערבי המושחת. מן התנגדות סבילה בלתי אלימה שבה מפסיקים לגמרי לשתף פעולה עם החברה וחוקיה. אנשים שירדו מן הסחרחרת יזכו בשלווה ונחת, בנירוונה. יש לזה כמובן מחירים. אדם צריך לוותר לגמרי על האגו שלו להתנשל מכל מאוויו ולהתנכר לכל מה שהוא חושב שהוא צריך (חוץ מחשיש) להיוותר רק עם הבגד על עורו ולהיות שמח ורגוע ל

רומן קצר זה מגולל את סיפורן של שלוש דמויות ססגוניות שבחרו, לכאורה, בחיים של דלות, עוני וקיבוץ נדבות בפיכחון עיניים וברצון שלם.
זהו רומן המשרטט עולם חי ובהיר, העלילה והיחסים בין הדמויות יש בהם בכדי להעלות תהיות ושאלות שרלוונטיות גם במציאות החברתית של ימינו. דבר זה הופך אותו לרומן ששרד את מבחן הזמן ובכך שווה קריאה לטעמי.

ניתן אף לטעון שזהו רומן פילוסופי, שמעמיד שתי תפיסות עולם זו מול זו, מתוך