“אכתוב בקצרה. זהו ספר שירה מיוחד, רובו ככולו נכנס בקלות תחת הקטגוריות של שירה חברתית ושירי מחאה מעמדיים. מרבית השירים נעים על הציר הזה של ההתמודדות עם העוני, עם הניכור, עם הניצול והעליבות של החיים במעמד הנמוך. זה לא קל לכתוב שירת מחאה חברתית. הקלישאות ידועות, והפיתוי לכתיבה נדושה - גדול. להערכתי יודית שחר מצליחה לא רע בחלק לא קטן מהשירים לזעזע וללחוץ על נקודות הריקבון שבחברה המודרנית בכלל, ובארצנ”

“כותר הספר "זו אני מדברת", אבל גם מקשיבה כמו למי שיקשיב לה מבחינת "שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת" של "מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי" (ראה, השיר "זו אני מדברת" בעמוד 43): "פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה," וכן "זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ", בשעה שהיא הזקוקה להקמה מן האוטומטיזם כמו מבחינת השפלה. ראה, השם "יודית" שהושפלה ממנו הה' אל תוך מה שהורגל בלשון הדיבור. ספר ראשון למשוררת. הפתיחה מזכירה את התחל”

“אכתוב בקצרה. זהו ספר שירה מיוחד, רובו ככולו נכנס בקלות תחת הקטגוריות של שירה חברתית ושירי מחאה מעמדיים. מרבית השירים נעים על הציר הזה של ההתמודדות עם העוני, עם הניכור, עם הניצול והעליבות של החיים במעמד הנמוך. זה לא קל לכתוב שירת מחאה חברתית. הקלישאות ידועות, והפיתוי לכתיבה נדושה - גדול. להערכתי יודית שחר מצליחה לא רע בחלק לא קטן מהשירים לזעזע וללחוץ על נקודות הריקבון שבחברה המודרנית בכלל, ובארצנ”

“כותר הספר "זו אני מדברת", אבל גם מקשיבה כמו למי שיקשיב לה מבחינת "שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת" של "מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי" (ראה, השיר "זו אני מדברת" בעמוד 43): "פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה," וכן "זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ", בשעה שהיא הזקוקה להקמה מן האוטומטיזם כמו מבחינת השפלה. ראה, השם "יודית" שהושפלה ממנו הה' אל תוך מה שהורגל בלשון הדיבור. ספר ראשון למשוררת. הפתיחה מזכירה את התחל”