“פשוט נפלא. מדהים. אין מילים. לפעמים אני חושבת ביני לביני איך זה יכול להיות: הנה רועי ארד, נולד בשנת 1977 בישראל, גדל בבאר שבע (באמת יופי של מקום לגדול בו...) וחי כיום בתל אביב (עוד יופי של מקום...) והוא כותב כל כך טוב, פשוט נפלא ויוצא דופן, על דברים, שאני לא מבינה איך הוא בכלל מגיע אליהם. השפה שלו נהדרת, שזורה בחידושי לשון מקסימים ושובי לב, הוא פשוט כותב ענק. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעריצה”

“ספר מעולה, חכם, יוצא דופן. ממש כמו הסופר עצמו שיצר אותו: רועי "צ'יקי" ארד המהמם. כל כך נהניתי לקרוא את "אירובי". אני שומר אותו על מדף מיוחד בדירה של אמא שלי ואני גאה להסתכל עליו שם בכל פעם שאני מבקר אותה. ארד הוא הרבה יותר מסופר לטעמי, וזה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת, הייתי אומר אפילו "לוליינית" (בכוונה ללוליינות הספרותית המפעימה שלו) ב"אירובי". הכתיבה שלו היא לא רק כתיבה של מילים, אלא היא יצירתי”

“איך להתחיל? "החלום הישראלי" הוא ספר כל כך מעולה, כל כך ייחודי, כל כך ענקי בכל קנה מידה שהוא (ובעיקר אמריקאי), שכאמור, אני לא יודעת איך להתחיל ואיך לסיים את כתיבת הביקורת עליו. הוא פשוט יצירת מופת, לא פחות. הספר הזכיר לי (לפחות בסיפור הראשון, אבל גם באחרון, המופתי, "איש עקרונות") את ספרה של ג'ניפר איגן, "מפגש עם חוליית הבריונים", ספר שזיכה אותה, אגב, בפרס פוליצר. ועם יד על הלב: גם לארד מגיע פרס פ”

“אני מאוד אוהבת את הסגנון הנון-שלנטי של צ'יקי. יש לו קול ייחודי וגם כשהנושאים שהוא בוחר הם מוכרים, עדיין, יש שלו את דרך ההתבוננות המיוחדת שלו. הוא מצליח לכתוב בסגנון שהוא מעט ציני ומצד שני לא פוגעני או מלגלג, ועם איזה צ'ארם של כבוד לגיבוריו, גם לדוחים שבהם. הספר הוא אסופה של סיפורים, ברובם קצרים, ובו גם שתי נובלות ארוכות יותר: "החלום הישראלי" (הסיפור שנתן את שמו לספר) ו"דומני" (שגרסה שלו פורסמה ב”

“פשוט נפלא. מדהים. אין מילים. לפעמים אני חושבת ביני לביני איך זה יכול להיות: הנה רועי ארד, נולד בשנת 1977 בישראל, גדל בבאר שבע (באמת יופי של מקום לגדול בו...) וחי כיום בתל אביב (עוד יופי של מקום...) והוא כותב כל כך טוב, פשוט נפלא ויוצא דופן, על דברים, שאני לא מבינה איך הוא בכלל מגיע אליהם. השפה שלו נהדרת, שזורה בחידושי לשון מקסימים ושובי לב, הוא פשוט כותב ענק. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעריצה”

“ספר מעולה, חכם, יוצא דופן. ממש כמו הסופר עצמו שיצר אותו: רועי "צ'יקי" ארד המהמם. כל כך נהניתי לקרוא את "אירובי". אני שומר אותו על מדף מיוחד בדירה של אמא שלי ואני גאה להסתכל עליו שם בכל פעם שאני מבקר אותה. ארד הוא הרבה יותר מסופר לטעמי, וזה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת, הייתי אומר אפילו "לוליינית" (בכוונה ללוליינות הספרותית המפעימה שלו) ב"אירובי". הכתיבה שלו היא לא רק כתיבה של מילים, אלא היא יצירתי”

“איך להתחיל? "החלום הישראלי" הוא ספר כל כך מעולה, כל כך ייחודי, כל כך ענקי בכל קנה מידה שהוא (ובעיקר אמריקאי), שכאמור, אני לא יודעת איך להתחיל ואיך לסיים את כתיבת הביקורת עליו. הוא פשוט יצירת מופת, לא פחות. הספר הזכיר לי (לפחות בסיפור הראשון, אבל גם באחרון, המופתי, "איש עקרונות") את ספרה של ג'ניפר איגן, "מפגש עם חוליית הבריונים", ספר שזיכה אותה, אגב, בפרס פוליצר. ועם יד על הלב: גם לארד מגיע פרס פ”

“אני מאוד אוהבת את הסגנון הנון-שלנטי של צ'יקי. יש לו קול ייחודי וגם כשהנושאים שהוא בוחר הם מוכרים, עדיין, יש שלו את דרך ההתבוננות המיוחדת שלו. הוא מצליח לכתוב בסגנון שהוא מעט ציני ומצד שני לא פוגעני או מלגלג, ועם איזה צ'ארם של כבוד לגיבוריו, גם לדוחים שבהם. הספר הוא אסופה של סיפורים, ברובם קצרים, ובו גם שתי נובלות ארוכות יותר: "החלום הישראלי" (הסיפור שנתן את שמו לספר) ו"דומני" (שגרסה שלו פורסמה ב”