“איך להתחיל? "החלום הישראלי" הוא ספר כל כך מעולה, כל כך ייחודי, כל כך ענקי בכל קנה מידה שהוא (ובעיקר אמריקאי), שכאמור, אני לא יודעת איך להתחיל ואיך לסיים את כתיבת הביקורת עליו. הוא פשוט יצירת מופת, לא פחות.
הספר הזכיר לי (לפחות בסיפור הראשון, אבל גם באחרון, המופתי, "איש עקרונות") את ספרה של ג'ניפר איגן, "מפגש עם חוליית הבריונים", ספר שזיכה אותה, אגב, בפרס פוליצר. ועם יד על הלב: גם לארד מגיע פרס פוליצר על ספר זה.

כשקראתי את הסיפור הראשון, שבצדק הוא הראשון, "החלום הישראלי", לא הפסקתי לתהות אם ארד בעצם חתר בדמותה של גיבורת הסיפור, טלי פאפו, ליצור מעין כפילה לאותה גפי אמיר, העיתונאית ששלטה בניינטיז? או אולי טלי פאפו היא בעצם המקבילה של גיל ריבה, רק בנקבה?

בכל אופן, סיפור ענק בתוך ספר המכיל סיפורים לא פחות ממושלמים, ענקיים, גאוניים במידה בלתי-נתפשת.

ארד נמצא במקום טוב אצלי על הספרייה, והוא חלק ממה שאני מכנה "פנתיאון האוונגרד הישראלי המשובח לדורותיו". יחד איתו ב"פנתיאון" מצויים הסופרים המעולים-אך-ברובם-לא-ממש-ידועים: אורלי קסטל-בלום, ליאור עזיז, רן רבן, דורון בראונשטיין, ואריאנה מלמד. את כולם אני קוראת בשקיקה, את כולם אני מעריצה, את הקול של כולם אני לא מפסיקה לחפש גם בספרים אחרים. (אך לצערי, בשל ייחודם הרב, אני לא מוצאת).

ולסיום: יום אחד, כשארד יזכה בפרס פוליצר, אולי אז סוף סוף תתעוררו מהתרדמה הנכה שלכם, ותבינו סוף סוף איזה גאון ענק חי ביניכם בתחילת המאה ה-21.”

“אני מאוד אוהבת את הסגנון הנון-שלנטי של צ'יקי. יש לו קול ייחודי וגם כשהנושאים שהוא בוחר הם מוכרים, עדיין, יש שלו את דרך ההתבוננות המיוחדת שלו. הוא מצליח לכתוב בסגנון שהוא מעט ציני ומצד שני לא פוגעני או מלגלג, ועם איזה צ'ארם של כבוד לגיבוריו, גם לדוחים שבהם.
הספר הוא אסופה של סיפורים, ברובם קצרים, ובו גם שתי נובלות ארוכות יותר: "החלום הישראלי" (הסיפור שנתן את שמו לספר) ו"דומני" (שגרסה שלו פורסמה בכתב העת "מעיין").
"החלום הישראלי" מביא את סיפורה של העיתונאית הנשכנית טלי פאפו, שהופכת לבורגנית עם רגשות מעורבים.
"דומני" מתאר בסגנון מיתמם-בכוונה את המציאות של הסכסוכים הספרותיים בין כתבי העת השוליים בארץ, את ההשפעות הפוליטיות על השירה ולהפך.
אבל הסיפור האהוב עלי הוא הסיפור שעוסק במערכת-בחירות מושחתת בבאר שבע, ומתאר בצור מרעננת את היחס של השלטון והתקשורת גם בדרום הנידח.
ממליצה בחום!”