"מתיו הומס בן ה-19, אחד הגיבורים הכובשים והמרגשים ביותר בספרות בעת האחרונה, בן דמותו העכשווי של הולדן קולפילד, מנסה להבין מה קרה לו ולאחיו באותו יום, לפני עשר שנים". הו, הדרמטיות.

אוקיי, החזיקו חזק כי זאת הולכת להיות קטילה.
קודם כל, השם. "כאב הנפילה" הו, איזו דרמטית, איזו מועקה נוצרה לי בגרון, הו לא סליחה, זה הדונאט שאכלתי בבוקר. מכירים את הספרים האלו, שמנסים למחוץ ממך בכוח דמעות? זה בדיוק אות

כשמתיו הומס היה בגיל עשר ,אח שלו החולה סיימון נפטר.
מתיו המלא עצב על האובדן,ובכלל איך שאמו קיבלה את הצער ,ההתמודדות שלה עם האובדן
והתיסכול שלה נפל על מתיו.
ההתחלה של הספר מזה הייתה סוחפת,עד עמוד 120 עשרים,הספר היה קריא ונחמד.
מתיו חלה בנפשו,והתחיל להיות מטופל נפשית במחלקת אישפוז יום,עם זריקות הרגעה וקבוצת תמיכה,
ואז פתאום נפילה בעלילת הספר,הרגשתי שהסופר התחיל למרוח את הסיפור ו<mark>נתן</mark> לי הרגשה ,ש