“ספר מעניין, שמאפשר הצצה, די נדירה לדעתי, לעולמם ולנפשם של תלמידי ישיבה חרדים. את הספר כתב ארי איתן, תלמיד ישיבה בעברו, חרדי לשעבר, שהחליט לנטוש את העולם החרדי (אך נשאר דתי), משום שלדבריו אצל החרדים עבודת השם היא טכנוקרטית ולא הכרתית, נטולת התבוננות ומחשבה אמיתית ולא רוחנית כפי שהיא מתיימרת להיות. התובנה הזו משתקפת יפה בספר, שמתמקד בתופעה מכוערת במיוחד בחברה הזו והיא הגזענות הקשה של החרדים האשכנזים”

“ספק קסום וחווית קריאה שכולה חשיבה והנאה צרופה. ספר חדש שקיבלתי לפני חודש כחברה ב'קהילת הקוראים המשפיעים ' של ' ידיעות אחרונות' . חווית קריאה שמזמן לא קראתי.. מזכיר מעט את עגנון. כייף לקרוא את כתיבתו של ארי איתן- שעליו וחייו זה סיפור חייו המיוחד למי שקרא היתה כתבה נרחבת עליו במוסף "הארץ" של יום הכיפורים. הכתיבה היא עברית משובחת, אוירה יהודית שורשית וגם חשיפה לעולם החרדי ועולם הישיבות-מאבקי”

“בלשון רהוטה, מליצית משהו השגורה בפיו של בן ישיבה מגולל ארי איתן את קורותיו (הקצרים יש לומר) של ציון טהרני במיקוקוסמוס של ישיבה חרדית אשכנזית בשם אישרביץ'. זו האמונה על פיתוח המוח והנשמה של תלמידיה ללכת בדרך השם של תורה ומידות תחת שרביטו של ר' נחום המקק שגם מטעים את נחת זרועו על ציון בפרהסיא ומלבין פניו ברבים בטענה שחולצתו אינה לבנה דיה כיאה לבחור ישיבה, ציון נעלב עד עמקי נשמתו. החולצה הלבנה היא בע”

“ילדים קטנים רואים את העולם בשחור-לבן. מי שטוב הוא טוב מאוד, מי שרע הוא רע מאוד. כשלומדים לראות את העולם על גווניו האפורים זה נקרא התבגרות. על פי זה ארי איתן טרם עבר התבגרות. בספר מתואר נער בן שבע עשרה שהוא קורבן לסיטואציה קשה. ועל כן הוא, כקורבן, צח ונקי וטהור, וכך גם חברו שהוא קורבן יותר ממנו. וכל השאר - כל הסביבה, כל בני הגיל בישיבה, כל המורים, כולם - שחורים משחור. החד צדדיות של התיאור הזה פוגעת”

“ספר מעניין, שמאפשר הצצה, די נדירה לדעתי, לעולמם ולנפשם של תלמידי ישיבה חרדים. את הספר כתב ארי איתן, תלמיד ישיבה בעברו, חרדי לשעבר, שהחליט לנטוש את העולם החרדי (אך נשאר דתי), משום שלדבריו אצל החרדים עבודת השם היא טכנוקרטית ולא הכרתית, נטולת התבוננות ומחשבה אמיתית ולא רוחנית כפי שהיא מתיימרת להיות. התובנה הזו משתקפת יפה בספר, שמתמקד בתופעה מכוערת במיוחד בחברה הזו והיא הגזענות הקשה של החרדים האשכנזים”

“ספק קסום וחווית קריאה שכולה חשיבה והנאה צרופה. ספר חדש שקיבלתי לפני חודש כחברה ב'קהילת הקוראים המשפיעים ' של ' ידיעות אחרונות' . חווית קריאה שמזמן לא קראתי.. מזכיר מעט את עגנון. כייף לקרוא את כתיבתו של ארי איתן- שעליו וחייו זה סיפור חייו המיוחד למי שקרא היתה כתבה נרחבת עליו במוסף "הארץ" של יום הכיפורים. הכתיבה היא עברית משובחת, אוירה יהודית שורשית וגם חשיפה לעולם החרדי ועולם הישיבות-מאבקי”

“בלשון רהוטה, מליצית משהו השגורה בפיו של בן ישיבה מגולל ארי איתן את קורותיו (הקצרים יש לומר) של ציון טהרני במיקוקוסמוס של ישיבה חרדית אשכנזית בשם אישרביץ'. זו האמונה על פיתוח המוח והנשמה של תלמידיה ללכת בדרך השם של תורה ומידות תחת שרביטו של ר' נחום המקק שגם מטעים את נחת זרועו על ציון בפרהסיא ומלבין פניו ברבים בטענה שחולצתו אינה לבנה דיה כיאה לבחור ישיבה, ציון נעלב עד עמקי נשמתו. החולצה הלבנה היא בע”

“ילדים קטנים רואים את העולם בשחור-לבן. מי שטוב הוא טוב מאוד, מי שרע הוא רע מאוד. כשלומדים לראות את העולם על גווניו האפורים זה נקרא התבגרות. על פי זה ארי איתן טרם עבר התבגרות. בספר מתואר נער בן שבע עשרה שהוא קורבן לסיטואציה קשה. ועל כן הוא, כקורבן, צח ונקי וטהור, וכך גם חברו שהוא קורבן יותר ממנו. וכל השאר - כל הסביבה, כל בני הגיל בישיבה, כל המורים, כולם - שחורים משחור. החד צדדיות של התיאור הזה פוגעת”