כשיש לי זמן, אני מנסה לבלות את ימי הקיץ בחוף הים. חבל לא לנצל מגורים בקרבה למקום כל כך יפה שמעניק כזה שקט. התחלתי ללכת לבד לחוף הים הצפוני של תל אביב, לפרוס לי מגבת ולקרוא ספר. זו בהחלט תחושה מדהימה וכמה חבל שלא ידעתי קודם כמה זה כיף! הישיבה בחוף מעניקה לי תחושת רוגע מסוימת שאני כל כך זקוקה לה עכשיו. לכן, כשמצאתי את הספר "הגל שלא נגמר" על ספסל ברחוב, הכריכה ישר תפסה לי את העין. הספר הזה נראה בול כ

מה אני אספר לכם?
אני חושב שחשוב לומר שזה ספר ראשון מסוגו בארץ...(לפחות אני לא מכיר שום ספר דומה לו שנכתב בשפת המקור עברית)
התופעה שהספר מתאר לא יכולה היתה להתפתח לפני מאות שנים... רק בכמה עשרות שנים האחרונות... ובמובן זה הספר הוא תיעוד היסטוגרפי ואנטרופולוגי ראשון של "קבוצה" תרבותית מסויימת בישראל דרך ספר אוטוביוגרפי...
הספר מתאר אדם שמגיל צעיר מאוד (תיכון) הסתובב בעולם פחות או יותר לבדו ואת חו

הספר הזה לי אישית כנער בגיל 16 הביא הרבה תבונות, ספר מרתק וסוחף. לדעתי ספר חובה לכל נער ונערה שמרגישים שמשהו משובש בכל מערכת החיים שלנו בכלל ובבית הספר לחוד.

מאחורה כתוב ציטוט מעניין של ג'ורג' ברנארד:
"כל חיי הייתי תלמיד. הזמן היחיד שלא למדתי כלום היה בבית הספר"

אותי לפחות הספר לא דחף לעזוב את הלימודים ואני לא חושב שהוא צריך, אבל הוא בהחלט גורם לנו לפתוח את העיניים קצת ולהבין שהחיים הם הרב