פרנק, כלומניק שנזרק ממשאית חציר עליה תפס טרמפ בלי לבקש רשות, הוא אחד השבבים שניתזו כשאמריקה עברה ממצב אחד לשני - ממצב של קהילות קטנות הקשורות אחת לשניה בקשרים רופפים, חולקות ערכים שמרניים כמו חיי משפחה ועמל, מורכבות ברובן מחקלאים קטנים ופועלים החיים מיגיע כפיהם - אל מצב בו השפל הכלכלי לא איפשר פרנסה מספקת וחלק מהאנשים רצו לתפוס את החלום הקפיטליסטי בזנבו: לעבור לערים גדולות יותר, להרוויח, להשיג, ול

ערב פסח. הרכב שלי מכוסה בשכבות אבק אינסופיות. בתחנה הקטנה לרחצת מכוניות שבסמוך לביתי, משתרך תור היסטרי של סתומים כמוני. בלית ברירה, כדי לא למצוא את עצמי נוסעת ב'חג הניקיון' במכונית שכל מיני ילדים כתבו עליה באצבעותיהם 'הגיע הזמן לנקות אותי', הצטרפתי אליהם, כשברור לי שמצפה לי שעה ארוכה-ארוכה ומבוזבזת של המתנה משעממת... אבל אז נזכרתי, שלמרבה המזל, נמצאת איתי ברכב שקית ספרים שקניתי זמן מה קודם לכן. ש

ספר מזה יפה,תפס אותי מהמילה הראשונה.
בזמן הקריאה רציתי שהזמן יוקפא ,על מנת לקרוא את הספר עד סופו.
זוג שמתאהב ממבט ראשון,ומוכן לחסל כל עקבא,עבור האהבה.
ספר מיוחד בהחלט.

כשהספרים נגמרים,הולכים לספרייה.
אז הלכתי.
ראיתי את הספר הזה על המדף.השם צלצל לי מוכר,לא יודע מאיפה.אפילו לא טרחתי לקרוא מה כתוב מאחורה,פשוט לקחתי.מה שיהיה יהיה,האקונה מטטה וכל הקלישאות האלו.
סיימתי את הספר תוך שעתיים.הספר עצמו מהיר,תרתי משמע.כל העלילה מתקדמת מהר כל כך,שאני עדיין מעכל מה קרה בכלל.
אני מתנגד לעובדה שקוראים לזה "ספרות גברית".ספר מתאים לכולם.אולי הוא נכתב לקהל מסוים,אבל זה לא מונע

רציתי לזנוח את הספר כבר בעמודים הראשונים שלו, עקב הסגנון הזול והגס בו הוא נכתב, אולם אני שמחה שלא עשיתי זאת.
המספר רץ עם העלילה ומכריח את הקורא לקרוא בין השורות ולגלות לבד את השכבות הסמויות של הסיפור. המשפט בסוף הספר אומר את הכל: "הוא אמר שיש בנו שני אנשים, אחד שאנחנו מכירים ואחד שלא, כי זה תת-מודע. זה טלטל אותי, יכול להיות שבאמת עשיתי את זה ואני לא יודע?...".
אחרית הדבר עוזרת להבין טוב יותר א