רואנדה היא מדינה קטנה, ענייה וצפופה אשר רוב תושביה חיים בכפרים ועוסקים בחקלאות. רואנדה הייתה במשך מאות שנים ממלכה מאוחדת שבה חיו שלוש קבוצות אתניות עיקריות – ההוּטוּ (85%), הטוּטסִי (14%) והטוּוָה (1%). שלוש הקבוצות האתניות חלקו שפה שנקראת קִינְיאָרוּאָנְדַה, תרבות ומנהגים משותפים, ואף התקיימו ביניהן לא מעט נישואי תערובת.

מכיוון שקצרה היריעה, לא אכנס כאן לגורמים אשר הביאו לאלימות הנוראית שפרצה

מאוד אהבתי את הספר.
אני אוהב לקרוא ספרי קריאה שבאמצעותם אני לומד על אירועים הסטורים או חיים במקומות רחוקים.
באמצעות אנג'ל חייה, עבודתה ומשפחתה למדתי להכיר את רואנדה, טנזניה - החיים תחת הרוע של המין האנושי של השמדה ורצח על רקע גזעי, החיים תחת "מגיפת" האיידס המתפשטת ביבשת השחורה.
הספר כתוב טוב, הבחירה בדמות אופת עוגות לאירועים מאוד מעניינת.
מאוד אהבתי את האופטימיות של הספר עם התקווה לעתיד והרצון

על מנת שאנג'לה תוכל לגדל את חמשת נכדיה,
אשר התייתמו מהוריהם היות ונשאו איתם את הוירוס.
מחליטה אנג'לה לאפות עוגות לארועים ,וכך היא
התפרנסה בכבוד.
כל מי שהגיע להזמין מאנג'לה עוגה,נשא איתו סיפור
טראגי,ועם כל הכאב שייש להם,תמיד מצאו סיבה לחגוג.
ספר מזה יפה מראה לנו שעם כל הסבל שהאדם סובל
ישאר בו אופטימיות ושמחה בפרט שייש למי להמשיך את החיים.

מי בכלל שמע על רואנדה? מקום רחוק שבו נרצחים אנשים באכזריות מדי פעם עלה לכותרות.
הספר הזה הפך את המקום לממשי. דרך עיניה של אישה אמיצה שנאלצת לגדל את נכדיה, מאחר והוריהם נפטרו ממחלת האיידס הנוראה שמשתוללת כמו מגיפה. עוגות זה מה שהיא יודעת לעשות. לכל עוגה יש סיפור וכך אנו למדים עוד פרטים עליה ועל הסובבים אותה. כולם חולקים גורל ולומדים לחיות איתו.הספר כתוב בצורה קולחת ונעימה לקריאה. שווה קריאה.