הנובלה היקיצה ראתה אור ב-1899. הוחרמה בגלל עיסוקה בנושאים שנויים במחלוקת ונדחקה לקרו זוית. היום היא נחשבת ליצירה מהפכנית ופורמת דרך שהקדימה את זמנה. יש הרואים בה את היצירה הספרותית החשובה הראשונה שנכתבה בידי אישה אמריקאית. זהו סיפורה של עדנה פונטלייה, אשת איש מצודדת ואם מסורה, המתאהבת בגבר צעיר מחוג מכריה. בעקבות אותה התאהבות של קיץ מתעוררת עדנה מהערפל המתוק שאפף אותה עד כה ומוצאת את עצמה פורמת, צעד אחר צעד, את חייה השלווים. היא רואה את העולם ואת עצמה בעיניים חדשות. קוראת תיגר על המוסכמות ומפקפקת בחובותיה כאישה כאם. בסגנון פיוטי ובשפה חושנית בוראת קייט שופן את העולם הזוהר והטראגי של היקיצה. עולם שמקצה לנשים שבו בחירות מעטות מאוד. על רקע ניו-אורלינס השוקקת. שופן מתארת בכנות ובדיוק תהליכים נפשיים ופורשת את תהליך התוועדותה של אישה לתשוקותיה ולרצונותיה....

ספר זה פורסם בשנת 1899 ועורר סערה וויכוח בשל ההתייחסות לעצמאותה ולמיניותה של האשה, התייחסות שהיתה חסרת תקדים בשל הדיוקן הלא רומנטי שהעניקה לחיי הנישואין. במחצית השנייה של המאה העשרים פורסם מחדש הספר 'התעוררות' וקייט שופין קיבלה מקום של כבוד ברשימת הסופרות הפמיניסטיות של הספרות האמריקאית. כאשר ספרה של קייט שופין 'התעוררות', פורסם לראשונה, הוא הכה בתדהמה את קוראיו, בשל יחסו הישיר לחוסר נאמנות של אשה לבעלה. הקהל שהיה רגיל לנאמנות של התקופה הויקטוריאנית המאוחרת, נדהם משופין שהעזה לשרטט דיוקן של אשה לכודה בנישואין מחניקים, המבקשת למצוא אהבה גופנית מלאת תשוקה מחוץ למסגרת ההגונה של נישואיה. ...

״… כאשר היתה שם ליד הים, לגמרי לבדה, היא חשה חוסר נוחות והסירה מעליה את הכול ובפעם הראשונה בחייה, עמדה עירומה באוויר הפתוח, נתונה לרחמי השמש, לרוח שהיכתה בה ולגלים שהזמינו אותה. כמה מוזר ונורא זה נראה, לעמוד עירומה תחת השמים! כמה נפלא! היא הרגישה כמו יצור שנולד מחדש, פוקח את עיניו לעולם מוכר, שלא ידע מעולם. האדוות הקיצפיות הסתלסלו ליד רגליה הלבנות והתפתלו כמו נחש בצד קרסוליה. היא נכנסה. המים היו קרים, אבל היא נכנסה פנימה. המים היו עמוקים, אך היא הרימה את גופה הלבן והתקדמה בתנועת חתירה ארוכה. מגע הים היה חושני, חובק בתוכו את הגוף, כמו חיבוק רך והדוק.״ (התעוררות) קייט שופן נולדה בשנת 1851 למשפחת אצולה עשירה בסט. לואיס, נישאה לבן משפחה קריאולית רמת מעלה, וילדה ששה ילדים… עד שבעלה מת. מותו של בעלה השאיר אותה ללא רכוש, והיא שבה לבית הוריה והחלה לפרסם כתבות וסיפורים, בעיקר בעיתוני נשים. כתיבתה התאפיינה הן בתיאור פרטני וחושפני של אורח החיים בדרום ארה״ב, והן בחושניות שנבעה מנקודת מבטה של אישה. התרבות הפוריטנית התקשתה לקבל את כתיבתה של שופן. מבקרים ראו בה את המקבילה הנשית לא. ד. לורנס (שגם ספריו הוחרמו). אחרים ראו בה את הגלגול הנשי של גי די מופאסאן הצרפתי. אולם כולם הסכימו פה אחד שיש להחרים את כתיבתה, כיוון שהתייחסה לנשיות, למיניות האישה ולחירותה בדרך שחרגה מההשקפה הפוריטנית. בשנים האחרונות חוזרים סיפוריה של קייט שופן ותופסים את המקום הראוי להם בראש רשימת הסופרות האמריקאיות שניתצו את חומות הפוריטניות המדכאת והובילו לשחרור הנשים מכבלי הדעה הקדומה. ״וכשביקשה אלברטה להושיט ידיה ושפתיה לגעת באלוהים הגדול והאוהב־כול לימדה אותה האישה הקדושה שלא בידיים ובשפתיים ובעיניים אנחנו משיגים את אלוהים, כי אם בנשמה. עלינו ללטש את הנשמה, לזככה עד לשלמות, ולרסן את הבשר. ומהי הנשמה אם לא המחשבה הפונה פנימה? את הדבר הזה למדה הילדה לשמור מכל משמר — בלא רבב, טהור וכשיר ככל שנשמת אדם יכולה להיות, על מנת שתוכל לקיים מגע עם האל היודע־כול ואוהב־כול ורואה לכל לבב.״ (הנזירה)...