1.
יהודה ונועה ישבו בבית קפה קטן ליד נהר התמזה ולגמו תה בחלב. הספינות חצו את הנהר והגשר נפתח כדי שהן יוכלו לעבור. הם התבוננו במחזה כשלהקות של שחפים התעופפו בתגובה לעומס הספינות. לונדון נמשכה לכל אופק; הרבה בתי מצודות ישנים ביחד עם רבי קומות מזכוכית שנבנו אחרי שחלק גדול מלונדון נהרס בבליץ. הגלגל הענק בלט בנוף.
זה היה היום העשירי לטיול רומנטי בן תשעה שבועות באירופה. הטיול התחיל בצרפת, שם היו בפריז, בוורסאי וביורודיסני. ומלונדון הם התכוונו להמשיך לדנמרק, הולנד ובלגיה.
יהודה היה מורה להיסטוריה בתיכון, בן שלושים, ונועה הייתה מתרגלת בפילוסופיה של המוסר, בת עשרים ושמונה. הם הכירו לפני שנה וחצי באתר הכרויות. נועה הייתה אז אחרי שברון לב ויהודה עשה את זה בשביל הקטע. הם דיברו שעה בטלפון על הדברים הכי אישיים, בעוד יהודה שיחק תוך כדי במחשב, במשחק של סיירה מסדרת ספייס קווסט שהפעם מתארח ב"בבילון חמש", כשהגיבור רוג'ר ווילקו עדיין מתחיל כמנקה זבל. יהודה היה בהתחלה וזה היה מאוד קשה ולפעמים עברו שעתיים עד שגילה מה צריך לעשות בסיטואציה מסוימת במשחק. יהודה בעברו היה כתב בעיתון של משחקי מחשב והיו לו כמה מעריצים גיקים.
מיד לאחר מכן הם יצאו בצורה אינטנסיבית, כמעט מדי יום. היו יכולים לשבת ביחד שעות. לפני חצי שנה הם עברו לגור ביחד וחסכו כסף לטיול. נועה בדיוק כתבה דוקטורט על עדי יהווה והיא נפגשה עם אנשים כאלו שמאוד שמחו לתאר בפניה את תורתם. ויהודה עבד על ספר היסטוריה־פרוזה. מותחן היסטורי שעוסק בקשר דמיוני בין מאבקים על מלוכה באנגליה לבין שרשרת של רציחות שרק בסוף מגלים מי הרוצח.
יהודה ונועה החזיקו ידיים. הגשר שוב נסגר והמכוניות יכלו לעבור דרכו. יהודה חשב שזה הזמן המתאים להציע לה להפוך לגברת גיד. הוא חיפש בתיק את הטבעת. בדק שוב ושוב.
"אתה מחפש משהו?"
"רציתי לבדוק משהו במדריך".
הטבעת נעלמה מהתיק. יהודה חיפש אותה שוב ושוב. הוא היה בטוח שהיא הייתה שם, אבל היא לא נמצאה. הטבעת עלתה ליהודה עשרות אלפי שקלים, הוא היה להוט להתחתן איתה.
"מה קרה?"
"כלום".
"אתה מוזר היום".
"אולי זה בגלל שאני מבין כמה שאני נהנה מהטיול אתך", הוא אמר ומיד הם התנשקו.
לאחר מכן הלכו יד ביד בערב אביבי וצעדו לכיכר טרפלגאר. האוטובוסים האדומים בני הקומתיים ותחנות של הרכבת התחתית פלטו מתוכם הרבה אנשי עסקים בדרכם חזרה מהעבודה. לקחו מונית והלכו לראות הצגה בסוהו. לאחר מכן הלכו למלון ושכבו ואז ישב יהודה כשעה וכתב פרק אחד בספר.
הם קמו מוקדם. התלבשו מהר. דילגו על ארוחת הבוקר ועלו על מטוס לדנמרק.
העיר קופנהגן הייתה ציורית וקסומה מעבר לכל מה שייצא ליהודה ונועה לדמיין. היה להם שבוע לשוטט בסמטאותיה. הם חשו כאילו הם הולכים בתוך האגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן. יהודה קיווה להיתקל בפייה קטנה שתחזיר לו את הטבעת ולהיות האיש הכי מאושר בעולם. באחד הרחובות הקטנים משך את עיניהם בית קפה קטן בשם "הנרי ג'ק". הם התיישבו.
"יש לנו תותים מיוחדים, אתם רוצים?" שאל באנגלית מלצר.
לפני שהם הספיקו לענות, הוא הגיש להם קערה גדולה בצבע חום־לבן עם הרבה תותי שדה. הם טעמו תות קטן ואחריו עוד אחד ועוד אחד. ביקשו עוד שתי צלחות. אפילו שקצת כאבה להם הבטן. הם כל כך התלהבו מהטעם הלא מוכר של התותים, עד שהם הזמינו עוד תותים, אבל המלצר אמר להם שהם גמרו את התותים האחרונים.
היו צריכים לעזוב את דנמרק ולנסוע להולנד בלי שיהודה עדיין יודע היכן הטבעת. הם נסעו ברכבת בבוקר, נהנים מאוד מהנוף של הכפרים הקטנים עם הכנסיות. במשך כל שאר הטיול באירופה, כשהם נהנים מהטיול בעולם, לא מצאו עוד תותים כאלו.
הטיול הקסום הסתיים. החופש מהתיכון ומהאוניברסיטה המשיך. שבוע אחר כך קם יהודה בדירה שברחוב ארבע הארצות. הוא היה באמצע כתיבת ספרו. בפרק חמישים ושש. נועה השאירה לו אס.אמ.אס - היא לא תגיע היום בערב כי היא הולכת לראות עם אחותה סרט בסינמטק בצרפתית שהוא לא אוהב.
יצא לג'וגינג של חצי שעה, עם שירים של אריק איינשטיין באוזניות, וחזר עם שקית שוקו. פתאום הוא הבין שהוא חייב לאכול עוד פעם את התותים מקופנהגן. אולי הוא ימצא את התותים בשוק, חשב. הלך לשם ברגל. אישה אחת ראתה אותו טועם תותים.
"אני רואה שאתה מחפש תות מיוחד".
"כן, אני מחפש תותים מיוחדים שאכלתי בקופנהגן".
"אני אגיד לך מה לעשות, לך לרחוב קרמייה, יש שם בחנות קטנה בדיוק את מה שאתה מחפש".
יהודה הודה לה והבחין בה קונה כמה דגים וירקות.
הוא יצא לכיוון קרמייה, ידע שזה די קרוב לים. אבל לא ידע היכן נמצא הרחוב בדיוק ולכן שאל שני ילדים שהנחו אותו באדיבות איך להגיע. אחרי בערך עשרים דקות הוא היה במקום. אבל השלט עם שם הרחוב לא היה שם. הוא חיפש בכל הרחובות הסמוכים וקרמייה לא היה שם. על מדרגות ישיבה גדולה של ליטאים ישבו כמה אברכים כבני שבע־עשרה ועישנו סיגריות.
"סליחה", פנה אליהם, "אתם יכולים לעזור לי למצוא את רחוב קרמייה?"
"אנחנו בדיוק צריכים ללכת לשם לקנות עוד סיגריות, אתה רוצה להתלוות אלינו?" שאל נער שלא היה מזוקן בכלל.
הם קמו והלכו אתו. אבל גם הפעם הרחוב לא היה שם ואחרי הרבה סיבובים הם נואשו ופנו בחזרה לישיבה. אבל אז גילו כי הישיבה לא הייתה שם. היא נעלמה בלי להתיר זכר וגם לא הייתה שם אדמה ריקה. דבר לא נמצא במקום.
"איך זה יכול להיות?" שאל אחד הנערים.
הם מיד החליטו שהם מחפשים ביחד. ביהודה בער הרצון למצוא את הרחובות ולגלות את התעלומה ולאכול את התותים מקופנהגן. האייפון של יהודה צלצל, זאת הייתה נועה, היא דיברה מהר, סיפרה שהיא עכשיו באוניברסיטה ושבניין גילמן נעלם. הוא לא נמצא במקום שבו הוא היה אמור להימצא. האדמה בלעה אותו והיא לא יודעת מה לעשות. יהודה סיפר לה על רחוב קרמייה והישיבה. השיחה התנתקה באמצע. יהודה ניסה להתקשר שוב ולא הייתה תשובה. ברחוב נשמע זוג שהולך יד ביד ומדבר בשפה שלא הכיר. אחרי זמן קצר הוא זיהה את השפה כדנית. הוא ניגש אליהם. סיפר להם שהוא מחפש את התותים.
"יש לנו במלון הרבה תותים שהבאנו מהבית",
"תוכלו לתת לי כמה? אכלנו אותם בטיול שלנו ומאז אנחנו מחפשים כל הזמן"
"כן, אבל זה יעלה לך תשע מאות דולר".
יהודה הסכים בלית ברירה.
הם עצרו מונית צהובה. הנהג השמן שלא הפסיק לדבר עם יהודה על פוליטיקה השתמש בווייז. המכשיר הדריך אותו ברחובותיה של תל אביב, אבל הוא טעה כמה פעמים. רחובות שהוא היה אמור לעבור דרכם לא היו שם. אחרי בערך שעה הם הגיעו לאזור של המלונות בטיילת. הם ירדו, מחפשים את המלון שלהם. אבל הוא לא נמצא. הוא פשוט לא היה שם. בדרך פגשו קבוצות מטיילים שהסתובבו הלוך ושוב.
"מאז הבוקר כבר נעלמו כמה רחובות ובניינים", אמר יהודה.
"כל הדברים שלנו נמצאים בחדר, מה נעשה עכשיו?"
יהודה חשב על הטבעת שאיבד בטיול. אולי יש כאן קשר להיעלמויות. הוא ניסה להתקשר עוד פעם לנועה שלו והיא לא ענתה לו. הם ניסו לחפש לאן נעלם בית המלון. תוך כדי החיפושים עוד ועוד כתובות נעלמו. פקקי תנועה החלו לצוץ ברחובות.
באחת השדרות אליהן הגיעו, פתאום הם ראו קבוצה של בעלי חיים; פילים, קופים, זברות, קרנפים וחיות נוספות. שוטרים התפרשו באזור וניסו ללא הצלחה לעשות סדר. קהל רב הסתובב ברחובות וזה הזכיר את יום העצמאות. הטלפון של יהודה צלצל. זו הייתה נועה..
"אתה לא תאמין מה קרה, כל האוניברסיטה נעלמה!"
יהודה כבר יכול היה בשלב זה להאמין בכל דבר. לא היה לו מושג למה ואיך נעלמו כל המקומות. התשוקה לתותים עדיין בערה בו. הם קבעו להיפגש בעירייה. הקבוצה הלכה מבולבלת. כל כיוון שהם פנו, נעלם הרחוב. אחרי שעה הם הצליחו למצוא את עיריית תל אביב שעדיין עמדה על תילה, אך כל הכיכר נעלמה. נועה חיכתה לו שם. אחרי נשיקה לוהטת הם שקלו מה הם עושים עכשיו.
הם החליטו לפנות לראש העירייה שיעזור להם למצוא את חלקיה הנעלמים של תל אביב.
המזכירה שלו הרשתה להם להיכנס. ראש העירייה היה מרוכז בקווסט חדש בסדרת המשטרה של סיירה ובכלל לא היה מודע למתרחש בעיר.
יהודה סיפר לו על הדברים שהלכו להם לאיבוד. ראש העירייה צעק על המזכירה שלו שהיא לא מודיעה לו. הם ניסו לטקס ביחד רעיון איך להחזיר את תל אביב לעצמה. בשעה שהם דיברו, המשיכו הרחובות להיעלם אחד אחרי השני. עד שלבסוף העירייה הוקפה במשטח ישר אדיר ממדים. המונים של אנשים עמדו על מה שנשאר מתל אביב האהובה עליהם. קראש טסט דאמיס, המי ורד הוט צ'ילי פפרס הופיעו על במה גדולה ואנשים רקדו במקום, בלטו שם אנשים חרדים שזזו באקסטזה.
עד שירד הלילה ואנשים פתאום הבינו שאין להם בית ללכת אליו.
פתאום נתקל יהודה באברכים שפגש הבוקר. הם רקדו באקסטזה. על גג הווואן. ממשיכים את האפטר פארטי אחרי ההופעות.
"מה נעשה ?" שאלה אותם נועה כשיהודה הציג אותה בפניהם. הרבי שלהם, שהיה לו זקן לבן ארוך, אמר שאלוהים נתן לשדים לבלוע את תל אביב בגלל שהיא עיר החטאים.
"אז מה צריך לעשות ?" שאל אותו יהודה.
"אתה צריך למצוא את הכוחות של הטוב כדי שילחמו בשדים ויצילו את העולם. המקום שבו יש שער סודי לגן עדן הוא כנסיית הבשורה בנצרת ולשם תיכנס".
הדרך לנצרת אורכת כמה שעות. כל המכוניות נעלמו. לרב לא היה רישיון נהיגה והם היו צריכים לרכוב על גמל. יהודה נתן נשיקה לנועה ואמר לה שהוא הולך להציל את העולם.
יהודה והרב רכבו עליו שניהם. "יש לך חברה חמודה", אמר הרב, "תציע לה נישואין".
"נסענו לחודש באירופה והתכוננתי להציע לה, אבל הטבעת נעלמה".
"אתה לא תאמין, אבל בגן עדן יש מחלקה לטבעות נעלמות".
הם המשיכו לרכוב תחת השמש החמה. כמה פעמים יהודה כמעט נפל מהגמל. הם דיברו על החשיבות של שמירת המצוות, יהודה חושב שזה שטויות, אבל הוא לא רצה לעורר ריב תיאולוגי. בשלב מסוים נצרת נראתה באופק ואחרי עשרים דקות הם הגיעו לשם.
יהודה היה מאוד רעב והם הלכו לאכול ספגטי במסעדה איטלקית כשרה. הרב שאל את המלצר איפה נמצאת כנסיית הבשורה ואחרי האוכל הם הלכו לשם ברגל. זו הייתה כנסייה קטנה ויפה והם נכנסו לשם. הכומר היה באמצע הרצאה והם ישבו על ספסל.
ההרצאה עסקה בשדים ואיך להתגונן בפניהם.
אחרי שעה, כשהקהל התפזר, ניגשו הרב ויהודה לכומר.
"במה אפשר לעזור לכם ?" שאל הכומר בחביבות.
"אנחנו רוצים להיכנס לגן עדן".
"אתה יודע, לא לכולם מותר להיכנס לשם בחיים".
ואז סיפר יהודה על כל תל אביב שנעלמה ושהוא רוצה לגייס את גן עדן למלחמה בשדים.
"צריך לבדוק שזה נכון, כי לא מכניסים אנשים לגן עדן סתם" אמר הכומר
"תפתח טלוויזיה", אמר יהודה, אבל קומיקאי גדול בדיוק נהרג בתאונת דרכים ולא היה כלום על זה בטלוויזיה. אז יהודה אמר לכומר להיכנס לאינטרנט ושם היה מדווח על תל אביב שנעלמה.
"אני אקח אותך לשם, אחריי".
הוא הוביל את יהודה למסדרון צר צבוע בכחול. בקצהו הייתה מעלית בצבע ירוק. יהודה נכנס למעלית שהחלה לעלות למעלה, כמו בסרט על ווילי וונקה.
המעלית נפתחה והשמיעה רעש של חריקה. עוד מסדרון צבוע בכחול הוליך לאולם קבלה גדול עם משבצות בשחור לבן. ישבו שם אנשים בשורה של כיסאות ליד קיר לבן. על הקיר היו תמונות של מיכאלאנג'לו, של נחום גוטמן ומונה. יהודה הביט בתמונות וזיהה שהן מקוריות. הוא למד סמסטר שלם אמנות בתל אביב.
היושבים מילאו טפסים. יהודה ניגש לקבלה. הייתה שם שורה של ארנבים מאחורי דלפק עץ רחב וארוך. ליד כל אחד מהם מסך דק. אחד מהם ביקש ממנו למלא שאלון. זה היה קלסר עבה צבוע בסגול עם משהו כמו חמישים עד שישים עמודים.
"באתי לכאן מהדלת של הכנסייה".
"אה, סליחה, כנראה ששכחו לעדכן אותנו, איך אני יכול לעזור לך ?"
"אתה לא תאמין איזו קטסטרופה מתחוללת בחוץ", אמר יהודה.
הארנב קצת נלחץ, "על מה אתה מדבר?"
"תל אביב".
"מה אתה ?"
"כל העיר נעלמה, אין כלום. כל הרחובות והבניינים והכיכרות והפארקים, כולם אינם ובמקומם יש אדמה ירוקה גדולה. זה התחיל בכמה בניינים בתחילת היום וזה התפשט כמו מגיפה".
"יש לנו בעיה", אמר הארנב. "תן לי לעשות שיחת טלפון בבקשה".
הארנב הרים את הטלפון וחייג.
"אלוהים, אני חושב שיש לנו בעיה. מה אפשר לעשות?"
הארנב סיים את השיחה ופנה ליהודה. "יש לנו בעיה עם שדים מהגיהינום. הם השתלטו על תל אביב והעלימו אותה".
"ולמה דווקא תל אביב ?"
"בגלל שזו עיר החטאים אלוהים התנער ממנה. השדים ניצלו את זה כדי להשתלט על העיר ולהעלים את רוב תושביה".
"אז מה אני יכול לעשות?"
"אנחנו שולחים אותך למשימה. אתה צריך להיכנס לגיהינום כחוטא ומשם תעזור לנו להילחם בשדים".
"אז מה אני הולך לעשות עכשיו?"
"אפשר להיכנס עם נשמה מזויפת, אבל חסר לנו במלאי. נראה לי שאתה תעבור קורס של שבועיים ברצח ואז תהרוג כמה אנשים ותתאבד. ככה תיכנס לשערי הגיהינום".
הארנב הקליד משהו במחשב, הוא נתן ליהודה טופס עם זימון לקורס רצח.
"עכשיו אתה תיסע לאילת ושם תעבור את הקורס אצל מישהו שקוראים לו מקס. הכתובת והפרטים שלו נמצאים בטופס שאני נותן לך. בכניסה לכנסייה מחכה לך מסוק שייקח אותך לשם".
הארנב המשיך להקליד על המחשב.
"אויש", קרא הארנב כשקפה נשפך לו על המקלדת. "שתהיה לך הרבה הצלחה, אנחנו זקוקים לה".
שומר פתח ליהודה את הדלת ושוב יהודה מצא את עצמו בכנסייה. הרבי עם הגמל חיכה לו ליד הכנסייה. סיפר לרב את כל מה שראה בגן עדן. המסוק חיכה להם.
"יש לי פחד גבהים, מה אני אעשה?" שאל את הטייס שחור העור.
"אני אתן לך משהו שירדים אותך". הטייס נתן ליהודה גלולה קטנה ותוך חמש דקות יהודה ישן. הפרופלורים החלו לנוע וההליקופטר התרומם. הוא טס בגובה של כמה עשרות מטרים ועבר לאורך נופה של ישראל. כשעברו מעל תל אביב היא הייתה כולה שממה. אדמה ריקה עם קהל רב של אנשים.
באותו רגע פתאום התעורר יהודה ומצא את עצמו בין שמים וארץ. הוא נכנס לבהלה והתחנן בפני הטייס שיוריד אותו מהמסוק. הוא חש חרדה ופחד גבהים וקולו היה מתחנן. הטייס הנחית את ההליקופטר בכביש צדדי ויהודה הקיא את נשמתו על האדמה. הטייס נתן ליהודה לקחת עוד כדור.
"אני לא עולה על זה בחיים", אמר יהודה בתקיפות לטייס. והטייס ניסה לשכנע אותו שהוא לא יתעורר עוד פעם. יהודה חיכה ביחד עם הטייס לטרמפ. לאחר זמן ארוך עצרה מכונית עם גבר ואישה צעירים שנראו מאוהבים. הצעירים היו בדרך לאילת והסכימו לקחת את יהודה לשם איתם.
הנסיעה ארכה כארבע וחצי שעות. הצעירים לא שמעו על היעלמותה של תל אביב ויהודה סיפר להם מה קרה. יהודה רצה לספר להם שהוא יוצא לשליחות להציל את תל אביב, אבל החליט שזה מסוכן לשתף זרים בסודו. עדיף שאף אחד לא יידע ושזה יהיה חשאי.
כשהגיעו לאילת, אחרי שיהודה שתה קולה, הוא לקח מונית לכתובת של מקס ברחוב האלמוגים. הוא צלצל באינטרקום ולא הייתה תשובה. ישב בבית קפה סמוך וקרא שם עיתון. לא הייתה שם מילה על ההעלמות של תל אביב. ראש ממשלה לשעבר הורשע בשחיתות ומכבי תל אביב ניצחה קבוצה יוונית 3:1. אחרי שעה הוא חזר וצלצל באינטרקום. הפעם ענה לו קול מחוספס ופתח לו את הדלת. עלה במדרגות עץ חורקות לקומה שלישית. מקס גר בדירה מרווחת והיה שם סלון גדול עם ספות בד אדומות. מקס נראה כאילו היה יכול לשחק את ג'יימס בונד. בידו הייתה עט ולפני שהוא התפנה ליהודה הוא ביקש סליחה ורשם משהו במחברת צהובה. הוא היה לבוש בבגדים קצרים.
מקס קרא לו להתיישב.
"אתה יהודה?"
"כן".
"אז אני יודע למה שלחו אותך, הבנתי שאתה צריך להפוך לרשע כדי שתוכל לבוא בשערי הגיהינום. תוך חמישה ימים אנחנו נכין אותך".
מקס נתן ליהודה חוברת קטנה - מדריך לרוצח סדרתי. יהודה קרא אותה במשך עשרים דקות ומקס קרא את העיתון שיהודה הביא אתו בטעות מבית הקפה.
"עכשיו אתה יודע את היסודות הראשונים באומנות הרצח".
במשך שעתיים הסביר לו מקס איך רוצחים בנאדם בצורה אכזרית. איך מפתים אותו לבוא אליך לדירה, או תופסים אותו בסמטה אפילה, או בשירותים של איזה מועדון. והכי חשוב, איך לא להיתפס. יהודה יצטרך להתאבד כדי להגיע לגיהינום ואם יתפסו אותו, הוא יישב בכלא ולא יוכל להגיע לשם. ליהודה היו הרבה שאלות לשאול את מקס והוא ענה לו בסבלנות על כל שאלה. אחרי זה הם ישבו מול המחשב ושיחקו במשחקי רצח. היה כבר מאוחר ומקס נתן לו לישון אצלו על הספה בסלון.
כל הלילה יהודה חלם על תל אביב הנעלמת. הוא חלם על החברה שלו, על התותים ועל הטבעת. למחרת, במשך יום שלם אימן מקס את יהודה בכל ההיבטים הפיזיים של הרצח וסגר אתו את השורות האחרונות ואחר כך הם יצאו לטיול בחופה של אילת.
אחת הדרכים הכי יעילות למצוא קורבן לרצח הוא לחפש את המועמד בבר של הומוסקסואלים. זו שיטה מאוד לא יצירתית אבל היא עובדת מצוין וכדאי מאוד למתחילים לנקוט בגישה הזאת. אז בלילה נשלח יהודה למשימה. הוא ישב מול הבר ושתה מיץ תפוזים. לרוצח אסור להשתכר לפני שהוא הורג. הייתה שם מוזיקה של אבבא. הוא ניגש לאדם כבן עשרים וחמש שנראה ממש טוב ושהזכיר עם המשקפיים שלו את אברהם טל.
"אפשר לשבת לידך ?"
"כן, אני אשמח".
"שמעת משהו על תל אביב?"
"אומרים שמשהו מוזר קורה שם, אומרים שהעיר נעלמה".
"אני כבר כמה שעות לא מצליח למצוא את החברה שלי".
זו הייתה טעות שכמעט חשפה את ההתחזות. אבל יהודה למד לאלתר והוא סיפר לו שהוא ביסקסואל. יעקב שתה גיבסון, שזה מרטיני שבמקום לשים בו זית, שמים בו דובדבן.
יעקב סיפר כי הוא מתגורר בעיר. הוא מדריך צלילה ובעבר היה בהרכב רוק מקומי.
יהודה סיפר לו שהוא מורה להיסטוריה ושהוא למד בבר אילן ובאותה תקופה היה חובש כיפה סרוגה. אבל הוא עזב את הדת בגלל שזה לא הסתדר לו עם הביסקסואליות אותה גילה רק באמצע לימודיו. ותמיד יש לו קשרים מזדמנים לצד החברה שלו. תשכר את הקרבנות שלך, זה תמיד טוב.
"אפשר להזמין אותך לעוד משקה?"
"אני אקח אורגזמה".
יהודה ניגש לברמנית שמזגה לו את הקוקטייל. יהודה חזר ליעקב.
דבר אתו על הניסיון שלך עם גברים.
יהודה סיפר לו שהוא הכיר שני צעירים לפני יומיים כאן ושהוא שכב עם שניהם בבת אחת. לא סיפר לו על הטיול לאירופה. השיחה קלחה וכמה בדיחות נאמרו. "אתה רוצה ללכת איתי לשחות בעירום בים?" שאל יהודה.
לרצוח במים זו טכניקה טובה למתחילים, ככה אף אחד לא ישים לב למה שמתרחש בפנים.
יעקב לקח את יהודה על האופנוע שלו והם רכבו עד שהגיעו לחוף הים. זה היה בשעה שלא היו שם אנשים אחרים חוץ מהם. המים לא היו סוערים והיו נוחים לרחצה. יהודה הוריד את הבגדים חוץ מהתחתונים ונכנס עם יעקב למים. מקס הדריך אותו איך רוצחים מהר.
תוך כמה רגעים הוא שלף את הסכין ובהפתעה הצליח לדקור את יעקב בצווארו. כתם דם התפשט על המים. יהודה יצא, התלבש והלך הליכה מהירה לכיוון הטיילת. הכל נשטף במים, לא היו לו סימנים של דם. לא כדאי היה להתאבד ליד מקום האירוע, כי אולי הוא יינצל וייתפס ברצח, ייעצר ולא יוכל לפגוע בעצמו. מקס צייד את יהודה בכמות גדולה במיוחד של תרופות. הוא ישב ליד החוף ובלע את כל הכדורים.
שני תלמידי תיכון שהיו בחופשה מהלימודים ראו גבר שוכב מעולף על החוף. אחד מהם הזמין אמבולנס ולקחו אותו לבית חולים. היה תור, אבל טיפלו בו באופן מידי. עשו לו שטיפת קיבה והוציאו ממנו את רוב הרעלים.
במשך חמישה ימים הוא היה בתרדמת. הוא קם מבולבל ואמר לרופאים משהו על זה שהוא צריך ללכת לגיהינום. המשטרה מצאה את גופתו של הנרצח שנסחפה לחוף. אותם צעירים שלקחו את יהודה טרמפ לאילת היו באותו לילה בחוף הים באותה שעה של הרצח, שפורסמה בעיתונים. לכן הם ידעו לקשר את האיש שלקחו אותו טרמפ לרצח. השוטרים הצליחו להגיע אליו וחקרו אותו בזמן שהוא התאושש בבית החולים. הם הצליחו להוציא מציפורן שלו דגימה של הדם של הנרצח וככה הגיעו לזה שיהודה הוא הרוצח.
"אתם לא מבינים, אתם צריכים לתת לי להתאבד. אני חייב להגיע לגיהינום כדי להציל את תל אביב".
מכונית משטרתית כחולה לקחה את יהודה לבית חולים פסיכיאטרי קטן וקרוב. השוטרים ליוו אותו וחיכו אתו בחדר מיון. יהודה חזר על דבריו והרופא קבע הסתכלות של עשרה ימים. הוא הולבש בפיז'מה.
המקום היה תמוה; היו שם תמונות מוזרות ושמעו שם מוזיקה מעצבנת. יהודה ניסה לחשוב על דרך שבה הוא יוכל להתאבד. ידע שכאן על ניסיון אובדני קושרים אותך למיטה.
את היום הראשון בילה יהודה במשחק שח עם מני, טיפוס מסוגר ומופנם. חשב שהמשחק יעזור לו להצליל את מוחו ולמצוא פתרון לבעיה. הם שיחקו שח עד לארוחת ערב שהייתה לא טעימה במיוחד. למחרת בבוקר כשהגיע לריפוי בעיסוק, גילה שיש בכיתה סמוכה בית ספר של המחלקה הפתוחה ושם אם יצליח להתגנב, יוכל לפתוח את הדלת ולצאת דרך שביל הדשא מהמקום. עליו היה להשיג בגדים רגילים. באמצע הלילה נכנס לאחד החדרים וגנב סט לבוש לאחד החולים הישנים שהיו רשאים להסתובב בבגדיהם.
הוא תכנן את פרטי המשימה בצורה מדוקדקת; הוא החביא אתו את הבגדים ובעשר בלילה, אחרי שהייתה שיחה מחלקתית, נכנס לשירותים בדרך לריפוי בעיסוק, שם הוא לבש בגדים רגילים, מנצל את העובדה שהוא עדיין חדש במחלקה ולא מוכר.
הוא דפק בדלת. אמר ששלחו אותו היום ללמד קולנוע במחלקה הפתוחה. נתנו לו להיכנס. היו שם עשרים צעירים. והוא נתן הרצאה על היצ'קוק שהוא הכיר בעל פה את כל תולדותיו ואת הסרטים שהוא ביים.
למרות שלא למד קולנוע באוניברסיטה הוא ניצל את כישוריו כמורה ואת הידע שלו בקולנוע כדי ללמד. מגיל חמש הוא היה רואה עם אבא שלו סרטים. הוא מכיר היטב את כל תולדות הקולנוע החל מתקופת הראינוע והכי מתמצא בהיצ'קוק. דיבר על האיש שידע יותר מדי.
אחרי שעה וחצי הוא יצא מהדלת והלך על הדשא המוביל ליציאה מבית החולים. השומר לא חשד בכלום. הוא יצא מהשער וחזר לעת עתה להיות חופשי.
