אני מוצא את עצמי מוכרח להתכתב עם הביקורת של זוהריקו, מכיוון שגם אותי הספר הזה מצא בשעמום של השירות הצבאי.
זוהריקו הוציא אותו בהר עיבל. אני הוצאתי אותו לראשונה בשמירה במרכז הפלוגה בטירונות בשבטה, ווסט בכוננות מלאה וקסדה עלי. אני זוכר איך הגנבתי אותו בכיס בחשאי, בעודי מוודא ששום מפקד לא עורב לי מאף צד. איך פחדתי לקבל הפקרת שמירה... מעניין אם אשלוף אותו מהספרייה, האם עדיין יהיה מלא פיח מהמטווחים והר

על אף שכבר נכתבו ביקורות על ספר זה באתר זה הייתי רוצה לחלוק את חוויתי. לא חייבים לקרוא ולא חייבים להסכים.... לספר 'באדולינה' של <mark>גבי ניצן</mark> נחשפתי איך שיצא לאור לקראת סוף שנות ה - 90. שוטטתי במדרחוב נחלת שבעה בירושלים, ונכנסתי לחנות של מוצרים מהמזרח ובינות הנרות הריחניים והשמניים הארומטיים ראיתי מדף ספרים וכשרפרפתי בין הספרים, נתקלתי בספרון קטן ומאויר בצורה נורא ילדותי וציורית. לא ידעתי כלום על גבי נ

ספרו השני הנפלא של <mark>גבי ניצן</mark> מגולל את המאבק של הגיבור אל מול החיים שלנו. הגיבור מוצא את עצמו בחיפוש אחר מלכת באדולינה לאחר עשר שנים מהסיפור הקודם והפעם הוא מגיע לניו יורק עם התובנות של אדם שהיה פעם במקום הטוב והגבוה ביותר מבחינה רגשית שיכול להיות, ועכשיו מנסה לחזור למקום החלומי ההוא. הגיבור מנסה למצוא את המלכה ואת הבאדוליניות שלו עצמו בתוך חיטוט בעמקי ליבו ונפשו, עם קריצות הומור שנון, בעל משמעות לי

אני אוהבת את ההומור של <mark>גבי ניצן</mark>, והספר הזה הוא קודם כל ספר הומוריסטי, שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי (יש לי אפילו גזיר-עיתון של ראיון עם גבי, שבו הוא מגדיר את "דיוטי פרי" בתור "ספר השירותים האולטימטיבי"). זה כבר כיף, וחלקים ממנו מצחיקים כ"כ שהם גורמים לי לצחוק בקול רם גם בקריאה עשירית.
ובנוסף - גם בספר כזה שהוא לא פסגת התחכום בכתיבה, <mark>גבי ניצן</mark> יודע לספר סיפור. אפילו את האנקדוטות הקצרות ביותר בס

קודם כל יש לומר שהרעיון שעומד בליבת הספר הוא על גבול הגאוני. רונן אברהמי, שבגיל 27 מתעורר כשהוא לא זוכר את זהותו ושום דבר שהיה קיים בו קודם לכן. דבר שבעצם שווה ערך להיוולדות של תינוק בגוף של בוגר.
הספר מציג הסתכלות מלאת תום וקסומה על החיים, מנותקת מתבניות ותפיסות שלפיהן בני אדם בוגרים חיים.
כך גיבור הספר משוטט לו בעולם במסע שמתחיל בפראנויה וחששות ומסתיים בשבירת כל מוסכמה אפשרית.
אני חושב שהס

אוסף של קלישאות שחוקות ונבובות (ברוח "היה שלם עם עצמך והעולם יחייך אליך" וכיו"ב) מבית מדרשם של בוגרי סיירת השאנטי שעברו מסלול של שנה-שנתיים בהודו ובטוחים שמצאו את סוד החיים הנכונים ואף רואים עצמם כבעלי שליחות להפיץ אותו בקרב חבריהם שעדיין שבויים בכבלים ובהבלים של העולם המערבי.
כשקראתי את הספר נזכרתי איך אהבתי, לפני שנים רבות, את כתיבתו הקולחת, המענינת ושופעת הרעיונות המקוריים של <mark>גבי ניצן</mark> במגזין "

כשקראתי את הקדמת ספרו של <mark>גבי ניצן</mark> בספר זה הופתעתי לגלות שלקח זמן עד ש"באדולינה" צבר תאוצה והפך לרב מכר. יש ספרים שפשוט משאירים בך חותם אם תרצה או לא. וכך הרגשתי בספר הזה בשני יותר מהראשון. אי אפשר לסגור את הספר בלי לחשוב איך מתחילים ליישם ולחיות אחרת. הספרים האלה מנסים לחדור אל המחשבה שלך ולמצוא בה את הדבר המקולקל ששובר אותך וללמד אותך איך לחיות אחרת. זה לא ספר שבא להתיימר ובטח לא סופר שכזה, זה ספ

קיבלתי מתנה מחבר טוב.
קסום, הרבה תובנות ששזורות בעלילה המיוחדת של "באודולינה". אהבתי את סגנון הכתיבה של <mark>גבי ניצן</mark>.
מומלץ לי שמחפש ספר קליל וכיפי (:

אהבתי מאוד! אני חושבת שהדרך של <mark>גבי ניצן</mark> לעורר לחיים את דעותיו השונות במיוחד בדמות מלך באדולינה היא מקורית וחביבה ביותר. הבעיה עם ספרים כאלה היא שהקורא לא יכול להגיד אם הספר טוב או לא בצורה אובייקטיבית, אלא הוא שופט את הספר על פי התאמתו לאמונותיו שלו. כלומר, אם הקורא לא מסכים עם דעותיו המהפכניות של <mark>גבי ניצן</mark> כפי שהן מוצגות בספר, הוא יפסול אותו מייד בלי לחשוב על צורת הכתיבה או ההגשה שבה הגיע לידי הק