כל פרק בספר סובב סביב מתכון הרלוונטי לפרק בחייה של טיטה, הבת הצעירה מבין שלוש, החיות יחד עם אמן, עם המשרתת ועם הטבחית, בחווה במקסיקו.

על פי חישובי מדובר בתקופה של בערך לפני 50 שנה ומסתבר שאז היה קיים באותו אזור (לא משנה מאיזו עדה...) מנהג שלפיו הבת הצעירה ביותר אינה נישאת ואינה מקימה משפחה משלה אלא נשארת לטפל באמה עד מותה.

מנהג אכזרי זה מוליד סיטואציות אבסורדיות (במובן השורף, לא המצחיק) שהן

"לארוחה ולמיטה תבואי רק בהזמנה" רק הציטוט עשה לי חשק לקרוא את הספר, וכמובן השם. שמות עושים לי את זה.
הספר הזה יצא די מזמן אבל רק עכשיו יצא לי לקרוא אותו. מכיוון שנהניתי ממנו, בעיני לפחות לא נס לחו.
את הסרט לא ראיתי ולכן, אולי, דווקא כן אהבתי את תמונת העטיפה, קצת מיושנת אבל מתאימה.
הספר מביא אותנו למקסיקו המסורתית של פעם בכל החושים: בריחות, בצבעים, במאכלים, בנוף. ממש אפשר לראות ולהריח דרך הכתיב