מדי פעם בפעם אני חוזרת וקוראת את הביוגרפיה של פיקאסו, ובכל פעם מחדש מתעוררת בי תרעומת על הכותבת. בהקדמה היא מספרת על שנות המחקר בהן עסקה בליקוט עובדות חייו של פיקאסו, היא כותבת עליו בהרגשת דחיה ותעוב, מקטינה את השגיו האומנותיים ומדגישה עד כמה היה אדם נורא. בעיניה היה פיקאסו משחית סדיסט וחסר יכולת לאהוב.

חיבתי לפיקאסו כיוצר וכאדם כאחד אינה מעוורת את עיני מלהבחין בתכונותיו השליליות, אך בניגוד לגב