כשסוד מהעבר מאיים על ההווה

יש רגעים הרי גורל, שבהם מתרחש אירוע דרמטי שמותיר את רשמו המהדהד על העולם לשנים רבות, אירוע שבו צד אחת חותר לשנות את המציאות הפוליטית, וליצור היסטוריה אחרת, באיבחת פגיון אחת, שאחריה העולם יראה שונה מכפי שהיה, כך קרה בפירנצה, ביום החמשי שלאחר חג הפסחא ב- 26 באפריל 1478. האם אירוע גדול מהעבר יכול לשנות את חייה של אנה חוקרת אמנות עתיקה במאה ה- 21 ?

בקתדראלת פירנצה, ס

ניתן לתמצת את הביקורת במשפט קצר: "תפסת מרובה, לא תפסת". זהו ספר המתנהל בשני מישורי זמן שונים בפירנצה. במישור האחד העלילה מתרחשת בשנת 1478 בעת פריחת הרנסנס תחת חסותו של לורנצו מדיצ'י, בשבועות שלפני ביצוע הקנונייה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של לוקה, נער שוליה של צייר בשם מזוני המצייר את יצירת חייו "המדונה מנייבולה" (הצייר והציור הם פיקטיבים, אבל כל שאר הדמויות והפרטים ההיסטוריים אמיתיים). הנער הוא "פ

כרגיל התחלתי בהסעות את הספר, חלק מהערימה של חודש הספר והתחיל נחמד מותח כמו כל ספר מזכיר את... "צופן דה וינצ'י"... למרות שאת האחרון לא קראתי אלא ראיתי את הסרט.. למרות שיחסית לקח לי המון זמן לסיים מאז סיום הלימודים אני קוראת לאט.

הספר מסודר בפרקים של פרק שמספר בזמן 1478 ע"י לוקה שהוא נושא הכלים של מזוני הצייר, מאידך, יש לנו את אנה שהיא דוקטורנטית שהגיע לפירנצה, והיא חוקרת את המחברות של מזוני. היא

אותי הספר הזה שיעמם. לא מותח, אין עלילה ברורה, אין רעיון. גלגול של שני סיפורים בהווה ובעבר, אבל לא ברור למה.