כשסוד מהעבר מאיים על ההווה

יש רגעים הרי גורל, שבהם מתרחש אירוע דרמטי שמותיר את רשמו המהדהד על העולם לשנים רבות, אירוע שבו צד אחת חותר לשנות את המציאות הפוליטית, וליצור היסטוריה אחרת, באיבחת פגיון אחת, שאחריה העולם יראה שונה מכפי שהיה, כך קרה בפירנצה, ביום החמשי שלאחר חג הפסחא ב- 26 באפריל 1478. האם אירוע גדול מהעבר יכול לשנות את חייה של אנה חוקרת אמנות עתיקה במאה ה- 21 ?

בקתדראלת פירנצה, סנטה מריה דל פיורה, מתכנסת אצולת העיר, בראשם השליט החזק של תקופת הרנסנס, לורנצו דה מדיצ'י, המכונה, "המפואר", הטכס מגיע לשיאו, הכומר מניף את גביע הקודש בתפילת יום הדין "דיאס אירה", זהו רגע דתי דרמטי המשמש אות לקושרים מבית פאצי, השולפים את פגיונותיהם, ומסתערים על משפחת מדיצ'י, רגע בו האלימות הרנסנסית מגיע לשיאה האפל. מי עמד מאחורי ניסיון ההתנקשות, ומה הייתה מטרתו ? תעלומה בת חמש מאות שנים אחריה מתחקה אנה, בעבודת דוקטורט ההופכת לאובססיה אישית, המעירה עולם של צללים אפלים מהעבר.

העלילה מתנהלת בפירנצה התוססת בסוף המאה ה - 15, בחוצותיה פוסעים אמנים כמו, לאונרדו דה וינצ'י ובוטיצ'לי, והמוזה שלו, סימונטה וספוצ'י, האישה היפה ביותר, פוליטיקאים ושליטים המנהגים סדר יום נאור והומני, המבשר את העת החדשה, מולם מתייצבת הפוליטיקה האלימה של הכנסייה, ובמקביל גועש עולם הצללים, בתי הזונות המאכלסים נשים מכול העולם, כתות ומסדרים סודיים ואפלים ממלאים את העיר, להם עולם סודי של צפנים ותככים. שני העולמות, הגלוי והסודי יפגשו, ככוחות מנוגדים בקתדראלה של פירנצה.

את העולם הנפלא של סמטאות פירנצה, הארנו החוצה, הכנסיות, הארמנות, השווקים, וסדנאות אמני הרנסנס, מתארת סוסנה פורטס בחיות מוחשית, דרך עינו של לוקה, שוליית אמן, בשבילו פירנצה היא מסע גילוי לעולם חדש נפלא ונורא, עולם של סתירות ותאוות.

במקביל לסיפור המאה - 15 מתנהל סיפור המאה ה - 21, אנה סוטומיור, יוצאת למסע של התחקות, בסיוע פרופסור רוסי, אחרי העומדים בראש ההתנקשות, על ידי חקירה של יצירה זנוחה במרתפי מוזיאון האופיצי, המדונה מנייבולה, של הצייר פיירפאולו מוזוני, בעל רקע אפל, יצירה שממתינה לרסוטרציה. ובה הוטמנו רמזים למי שעמדו מאחורי ניסיון ההתנקשות, מסדרים שעדיין פועלים במחשכים ורודפים את אנה, הרדופה מצללים משלה, רומן כושל שהיגיע לסיומו, והרצון להמשיך את מורשת האב המת, חוקר העולם הישן.

לעלילה נדבך נוסף, מפתיע, יש שיאהבו, ויש שלא, אנה עורכת מסע נפשי בחידת חייה, בחלומותיה, המהווים סוג של צפנים, האם הם משקפים זיכרונות אמתיים, או בדויים, או את תחושות האובדן והבדידות שלה בעיר שבה שוכנת תעלומה סבוכה ומערערת שלווה.

עד פה הספר התגלה כהבטחה נפלאה, בשלב מסוים, ציר העלילה, תעלומת ההתנקשות ופענוחה באמצעות הציור ורמזיו לא מוביל לשום כיוון, פורטס מרגישה שכמעט היגיע לסוף הספר ואז היא שותלת כלאחר יד את הפיתרון המפתיע, בפיה של אנה, שדומה לתלמיד שהעתיק תשובה במתמטיקה, אך משום מה וייתר על דרך ההוכחה. מערכת יחסי הגומלין בין המתנקשים, נותרת לא ברורה, ואחרון לא ממש ברור הקשר בין הכנסייה כעת למסדרים של הרנסנס. מה זה אומר על הספר, שהוא כמו הצגת תיאטרון שיש בה תפאורה נפלאה, שחקנים ראשיים לא רעים המשמעים טקסטים שנונים ,פרשה מרכזית היוצרת סיפור רקע טוב, אך פענוח החידה העתיקה הולך לאיבוד, ונזרק כלאחר יד רק בסיום.

בשפה מוזיקלית קולחת, ובאווירת רנסנס, סוזנה פורטס, מעניקה חווית קריאה, אך הציר המרכזי של העלילה, פענוח הקשר, מלא חורים והולך לאיבוד, ומותיר תחושת אכזבה בסוף הסיפור. הספר הוא יותר רומן היסטורי ממותחן היסטורי, למרות מגרעותיו, הספר מתמודד בצורה מעניינת עם תיאור פרשיה היסטורית מרתקת השופכת אור על אחד הצדדים האפלים של תקופת הרנסנס, עולם פוליטי, ברוטאלי המונע ע ידי תאוות שלטון.

כרגיל התחלתי בהסעות את הספר, חלק מהערימה של חודש הספר והתחיל נחמד מותח כמו כל ספר מזכיר את... "צופן דה וינצ'י"... למרות שאת האחרון לא קראתי אלא ראיתי את הסרט.. למרות שיחסית לקח לי המון זמן לסיים מאז סיום הלימודים אני קוראת לאט.

הספר מסודר בפרקים של פרק שמספר בזמן 1478 ע"י לוקה שהוא נושא הכלים של מזוני הצייר, מאידך, יש לנו את אנה שהיא דוקטורנטית שהגיע לפירנצה, והיא חוקרת את המחברות של מזוני. היא קוראת ומנסה לפתור את התעלומה ביחד עם פרופסור רוסי שהוא המנחה שלה.

הספר כתוב מאוד מותח. בתקופת מזוני התחילו לפני האירוע בקתדרלה שבו ניסו לפגוע במדיצ'י.. מביאים את הלך הרוח של התקופה, מה היו ענייני הכוחות, הפוליטיקה מול משפחת פאצ'י וכו... בתקופתנו אנו, אנחנו נכנסים לעלילה שרוצים להשתיק את הנושא... מתוך 12 מחברות שמותר לאנה לעיין בהן ישנן רק 9 מחברות...

מי מנסה להשתיק את העניין? ומה קורה? צריך פשוט לקרוא.... אני ממליצה. היה לי כיף. תנסו.

ניתן לתמצת את הביקורת במשפט קצר: "תפסת מרובה, לא תפסת". זהו ספר המתנהל בשני מישורי זמן שונים בפירנצה. במישור האחד העלילה מתרחשת בשנת 1478 בעת פריחת הרנסנס תחת חסותו של לורנצו מדיצ'י, בשבועות שלפני ביצוע הקנונייה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של לוקה, נער שוליה של צייר בשם מזוני המצייר את יצירת חייו "המדונה מנייבולה" (הצייר והציור הם פיקטיבים, אבל כל שאר הדמויות והפרטים ההיסטוריים אמיתיים). הנער הוא "פורסט גאמפ" של פירנצה ונוכח בכל האירועים החשובים שקרו באותה תקופה.
במקביל יש עלילה המתרחשת ב-2004 כשסטודנטית ספרדייה מגיעה לפירנצה לצורך עבודת הדוקטורט שלה בנושא הקנוניה שרקמו האפיפיור, משפחת פאצי ואחרים נגד משפחת מדיצ'י. הסטודנטית מניחה שפרטים נסתרים בנושא הקשר חבויים בציור וביומנים של הצייר מזוני. לקראת הסוף שתי העלילות נפגשות בסיום מאולץ.
הספר בנוי בצורה של פרק לכל תקופה, כך שהפרקים האי-זוגיים מתארים את הסיפור במאה ה-21 והזוגיים את הסיפור במאה ה-15.

בשנת 2004, בשולי פרשת שחיתות גדולה שבה היו מעורבים קרדינלים רמי דרג מהוותיקן, פוליטיקאים איטלקיים, בוסים מהמאפיה ובנקאים שוויצריים התגלה בכתבים עתיקים שנגנבו מהוותיקן מי שעמד מאחורי ההתנקשות בבני מדיצ'י לפני 526 שנים. על בסיס ידיעה זו כתבה ב-2007 ע" העיתונאית-סופרת סוסנה פורטס את הספר, תוך שניסתה לרכב על ההצלחה של "הולדת ונוס" ו"צופן דה-וינצ'י". בעוד שהסיפור המתנהל במאה ה-15 הוא קריא ומעניין (אם כי לא מתקרב לרמת ספרה של שרה דוננט) הרי שהסיפור העכשווי, המתיימר להציג עלילת מתח נוסח ספרו המאוס של דן בראון, הוא לא יותר מאשר בילבול מוח שעושה סלט מתככי הוותיקן, אחוות סתרים, מאגיה שחורה ו"הבונים החופשיים". החלק הזה כולל גם סיפור אהבה מופרך בין הסטודנטית לפרופסור קשיש שהיה בעבר חבר של אביה (כולל התיאורים הכי מגוחכים של זיונים שאי פעם קראתי).

עוד שתי הערות:
א. חבל שהמתרגמת לא השקיעה קצת במחקר לפני שהיא תרגמה מונחים שלא מוכרים לה. בספר מופיע מספר פעמים הקטע "פרשים נושאי בליסטראות", בליסטראות היו מתקני ענק שירו אבנים וחיצים בוערים לתוך ערים במצור וברור שפרשים לא יכלו לשאת אותם. הורדתי PDF של הגרסה האנגלית ושם מצוין המונח Crossbow (רובה חיצים, שאותו אכן נשאו הפרשים) כשההבדל בתרגום הוא ב-e אחת קטנה במונח בספרדית.
כמו כן התרגום של Mahogany הוא "תולענה" ולא כפי שתורגם "הובנה" (שהוא סוג עץ אחר) ועדיף היה להשאיר "מהגוני".
ב. לסופרת אין צל של מושג על פעילות אחוות "הבונים החופשיים", עקרונותיהם ותולדותיהם וחבל שהיא מכניסה אותם לסלט המגוחך שהיא כתבה.

לסיכום: ספר סתמי, מזל שהוא קצר, ולמי שבכל זאת מתעקש אני ממליץ לקרוא רק את הפרקים הזוגיים (הסיפור במאה ה-15).

Florence, April 1478. They are terrible days, those that follow the failure of the conspiracy against the Medici by the Pazzi family. Florence is bloodthirsty, determined to punish with torture or death anyone who has participated in the conspiracy. Safe in his palace, Lorenzo the Magnificent comes to know of the corpses thrown into the Arno, beheadings, lynchings. It is the whole city who avenges the murder of his brother Giuliano, and the city that delivers itself and the murderers into his hands, making him as powerful as ever. But Lorenzo does not know that the threads of the conspiracy were pulled by people much more influential than the family Pazzi...

Florence today. Not many people know Pierpaolo Masoni, Renaissance painter and a soul tormented. Ana Sotomayor, a PhD student in art history, came to Florence in order to understand something more about this dark character, who carries with him personal charm. Her passionate research is pinned on one of the most controversial paintings by Masoni, being restored in the laboratories of the Uffizi, and a series of notebooks in which the artist recounts in detail his own existence and the events that have marked the history of Florence at the end of the fifteenth century, including the Pazzi conspiracy. Suddenly, though, Ana becomes the target of threats and blackmail, and finds himself fearing for her own life and the lives of people dear to her...


The author herself acknowledges in her afterword that she delayed writing this novel becuase the bookshops were full to burst by historically related mysteries. I'm glad she made the effort to be patient - it's quite payed off. This book to [book:The Da Vinci Code|968] is what [book:Wolf Hall|6101138] is to [book:The Other Boleyn Girl|37470] - while the latter is light and enjoyable passtime, the former is a glorious interpatation of history as it could be, of the human character in all aspect of their lives. Much like [book:The Rule of Four|18431], it stands out in comparison, in the best possible way.

Who among us book-lovers never felt like Ana did, passionate about a subject, a period of history she gets lost in while the real world doesn't act according to her expectations. A Spanish woman alone in Florence, she dives into the history of the city with a passion, tracking the one killer that got away 500 years ago. There is some violence, offcourse - this is Italia, but the threats and blackmail boil down to a conclusion so prosaic, one couldn't help but be pleasantly surprised.
No, the core of Ana's story is her lovely relationship with her mentor, an old friend of her father, Professor Giulio Rossi, whose modest help and input drive Ana on the most important discovery of her life. And the discovery of the illusive killer, too.

Written in a style made familiar to me by [book:The Sherlockian|7810380], the story divides in half - every other chapter takes us back to the bloody year of 1478 and the Florence that was, with its beauty and its passions, its jealosies and violence, seen through the eyes of the master painter Pierpaolo Masoni and his apprentice Lucca, as they are unwilling participants in one of the city's bloodiest events, and in the end Ana's guides in flashing out, 500 years too late, the true architect of what is now known as the Pazzi Conspiracy.