“קניתי אותו בגלל שמו המסקרן, בלי לדעת עליו כלום. אחר כך כשקצת חיפשתי עליו פה, נתקלתי באחת משתי רשימות קריאה בה הוא נמצא "גם עם איומים ואקדח לרקה לא אין מצב שאמשיך לקרוא, בקיצור לא מומלץ" מודה שזה הרתיע אותי. מה גם שמעט הספרות הלטינית שקראתי השאירה אותי עם רשמים לא אחידים. לשמחתי התבדיתי. הספר חמוד. דל מסטו מן הסתם לא יקבל את עיטור "הנוצרי טוב הלב" אבל מבחינתי קיבלתי תמורה לא רעה לכספי.

בעיירה אחת בערבות ארגנטינה צופות תלמידות בבית ספר דתי לבנות דרך חלון שנשאר בטעות פתוח במראה שלא כוון לעיניהן. מורותיהן המסורות מעבירות את הסיפור לאמהות ומשם הוא צובר תאוצה ועובר גילגולים שונים בדרכו של דל מסטו לחשוף מניעים נסתרים, אלימות וצביעות של אנשים הנראים לכאורה מכובדים ושוחרי טוב. בת 15 שבתוליה המעיקים מוקרבים על מזבח נקמה באמה השנואה, בת 80 שמארגנת מחאות מכובדות ומשגיחה בשבע עינים שאף אחד לא יגנוב ממנה את מחאותיה. מועדוני ספורט שאיבתם למועדון האחר מאפשרת לחבריהם אלימות של "אנחנו" מול "ההם", כומר שאוהב לדרוש דרשות ואוהב גם נערים צעירים, ורבים נוספים.

דל מסטו הוא סופר מריר. הוא אינו חס על צעירים ועל זקנים. על דת ועל קניין. הוא משתמש בהומור ובאירוניה כדי להצליף בדמויותיו. אין איש בעיירה הזו שהוא נקי כפיים אבל כולם מוכנים - בהתלהבות - לידות את האבן הראשונה ואת אלה שאחריה. דל מסטו יליד איטליה היה בן 12 כשהגיע לארגנטינה, לעיירה דומה לעיירה אותה תאר בספרו זה. מן הסתם להיות דור ראשון למהגרים עושה משהו לאישיות. אבל לדל מסטו כישרון כתיבה וכישרון לאפיין דמויות, כך שקראתי, גיחכתי מרשעותו כצופה, כאילו כל ההתנהלות המתוארת אינה מוכרת לי ואינה נוגעת לחיי.”

“אם הייתי קוראת את הביקורות על הספר באתר לא הייתי קוראת אותו כנראה.
הספר לכאורה קליל הסיפור פרוורטי משהו הכתיבה בהחלט דרום אמריקאית טיפוסית ספק מתנגנת ספק מצחיקה.
אבל הספר גאוני לא פחות! הוא משאיר אותי בהרבה שאלות פתוחות וגם מעניק לי תשובות ולא שלא ידעתי מה אספסוף מתלהם יכול לגרום.
וכמה עדר יש בהתנהגות בני האדם והכבשה אולי מסמלת את העדר והבהמיות האמיתית בזמן שהיא עצמה אחת ה"גיבורות" בספר.

הכפר על פניו כפר תמים אבל הרוע אף שנובע מתוך התמימות והצדק כביכול אינו תמים בכלל.

יופי של ספר ממליצה בחום לקרוא ולא ללכת שבי אחרי הקלילות שבה נכתב הספר הזה.... כי קליל הוא לא.”

“הכל מתחיל בכפר נידח בארגנטינה, כפר רגוע ושומם בדרך כלל.
בית ספר לבנות ומולו בית של נגר וחיית המחמד שלו כבשה.
סיטואציה לה נחשפות בנות הבית ספר בחצרו של הנגר מעוררת שערוריה כאוטית ומעוררת את הכפר לחיים.
במקביל לסיפורו של הנגר מתרחש סיפור כאוטי אחר של אחת הנערות מבית הספר לבנות.
שני הסיפורים שזורים זה לזה ומביאים כאוטיקה לשמה, משעשעת, נוגעת, נועזת ובועטת.
סיפור משעשע ללא ספק.”

“הספר מתיימר להיות משהו שנון ומתוחכם, אבל הוא לא. פשוט סלט של פרטים הזויים. נראה כאילו הסופר ניסה להיות "גאוני", ולזעזע את הקורא בפרטים שערורייתיים, אבל בוודאות לא ידע איך עושים את זה ומה שיצא זה תוצר אידיוטי עם רמת הזייה של טריפ של אסיד.

ספויילר: איך אפשר לעזאזל להתבלבל בין כבשה לאיל?! שקר!! לאיל יש קרניים בגודל של חצי יקום! אני יודעת שזה שולי, אבל זה פשוט הוציא אותי מדעתי, אם כבר העלילה המרכזית של הספר שלך היא כבשה, למה לא לבדוק, לפחות, איך היא נראית? ;)”