אמילי דיקנסון

אמילי דיקנסון

סופר


1.
"מה תמתק הצלחה לאיש שדרכו לא צלחה מעולם" כתבה אמילי דיקינסון באחד משיריה. אפשר שמטעם זה מנעה עצמה מן ההצלחה, אשר כה האירה לה פנים לאחר מותה. קובץ זה של שירי אמילי דיקינסון בתרגום עברי, אינו בגדר מידגם המייצג את כל שירתה. תרגמתי בעיקר משירי-ההגות שלה, שבהם הגיעה לשיא כוחה. שירים אלו גם נראו לי עוברים את מחסום התרגום לשפה אחרת, אלא אם כן משופעים הם בדימויים וסמלים מיוחדים העלולים לקפח את משמעותם במעבר מלשון ללשון. בכל מקרה שבו התנגשו העקרונות של שמירת אופי השיר ושמירת משקלו המקורי - העדפתי את הראשון על פני השני. מתוך המבוא מאת הדסה שפירא-בירמן...

2.
אמילי דיקינסון נולדה באמהרסט, מסצ'וסטס, ב - 10.12.1830, ומתה ב - 15.5.1886, בבית שבו חיה את רוב חייה. שנים רבות היתה ידועת חולי, ובמחצית חייה השניה הסתגרה כמעט לחלוטין בבית הוריה, לבושת לובן, כשאת קשריה עם העולם החיצון היא מקיימת בהתכתבות ענפה. שירתה משופעת בדימויי בית וטבע, אולם עיקרה תהייה על מהות האל והאמונה. חרף דמותה הויקטוריאנית לכאורה, ורווקותה, שירתה מקרינה רגש ארוטי חריף. למרות שאין בשירה איזכור למלחמת האזרחים, תקופה שהיתה הפוריה בחיי יצירתה, ניכרת השפעת המאורעות על דימויי כלי הנשק, הקרבות, הווי הצבא, ובעיקר על נושאי המוות והנצח. השירים בולטים בצמצומם ובהידוקם. רב בהם הגיוון הריתמי והשימוש הנועז בניבים ובביטויים חריגים. מבין היוצרים בתקופתה ניכרת בשיריה השפעתם של ו.ר. אמרסון ואמילי ברונטה בלבד. אמילי דיקינסון פרסמה בחייה שבעה שירים ביוזמתה. אחותה לוויניה, שמצאה בעיזבון בתיבה 1775 שירים, סדורים בקפידה בקונטרסים קשורים בסרטים, מסרה לפרסום שירים אחדים, ובכך סללה את דרכה של אמילי דיקינסון אל הנצח. שולמית ווכטר - קיין (אוניברסיטת דרקסלר)...

3.
אמילי דיקנסון (1886-1830) – נזירה שחדלה לצאת מפתח הבית, רוח רפאים לוחש או מלאך ההתמסרות? אשה בלבן המתגלה כמשוגעת מעליית הגג? גאון ששירתה ההרמטית נכתבה בבדידות מוחלטת; כופרת שקראה תיגר על מוסכמות תקופתה; מאדאם דה-סאד מניו-אנגלנד: מהפכנית לסבית שיצרה מסורת של כתיבה נשית; בורגנית שהתכתבה עם העולם מאחוזת אביה; משוררת פרה-מודרניסטית שכתבה לקהל מדומיין; "מפעל דפוס" של אדם אחד? ככל שנתפתה לדימוייה, קולה, מרוסק וצלול, מתריס באנונימיות: "אני אף-אחת, מי אתה?" [מתוך סוף הדבר, "אולי הלב"] אולי הלב הנו מבחר ייחודי, הכולל שירים כמו גם קטעי פרוזה, מכתבים ופתקי שיר מאת אמילי דיקנסון. המבחר מציג לראשונה בעברית נגיעה מוקפדת ובשלה במעבדת הכתיבה הנפיצה ועצומת ההיקף של המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19; זו שכתיבתה המקורית, פורצת גבולות התחביר והתודעה, לא מצאה מרחב פרסום בתקופתה שלה. חלקו הראשון של אולי הלב מכיל שירים משנות מלחמת האזרחים, הנחשבות לתקופת שיא בכתיבתה. רבים מהם עוסקים בפיצולו של האני כמושא לחקירה עצמית, אשר סביבו מבררת דיקנסון מושגים כגון זמן, מוות, אהבה וכאב. חלקו השני של הספר, המכיל מכתבים מתוך ההתכתבות הענפה של אמילי דיקנסון, מזמין מבט חדש על חייה ועבודתה של המשוררת ומאיר בעקיפין מאה שנה של צנזורה, אי-הבנות ועריכות "מתקנות". בין היתר נמצאים כאן מכתביה לתומס היגינסון – עורך שליווה בהיסוס את כתיבתה; מכתביה המופשטים והארוטיים לידידה הקרוב אוטיס לורד; וכן המכתבים החידתיים ל"אדון", השוזרים אמונה, כפירה ותשוקה. בפתקיה של אמילי דיקנסון לסוזן, ידידת נפשה, הנמענת של רבים משיריה והקוראת שלה בפועל, אנו שומעים את דיקינסון בקולה – מתגרה, מלאת הומור, להט וחיות. פתקים אלה מאפשרים מבט מרגש ונדיר לאינטימיות שנכתבה בין השתיים....

4.
5.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ