בבקרי היום אצל מפתנו של הספריה העירונית, משוטט הייתי בין המדפים העמוסים מן המסד ועד טפחות מכל טוב ומכל הסתמי, הבנאלי והטיפשי עד אימה. מרצדות עיני בין כותר לכותר, עד להופעת ניסטגמוס. כך כנראה מיחסים היו הבריות את מצב בריאותי, אם כי ראשי לא הבחין בסחרחורת כלל. נוהג הוא לי מידי פעם לשלוף את אחד הספרים הדקיקים ולעיינו עד סופו כממתק שטעמו לפעמים מתגלה כטעם הלענה. אולם על אף הקיטונות החרצובות על לשוני ל