» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (23):
ישראל- פוליטיקה והיסטוריה,
ספרי עיון,
אוניברסיטה משודרת,
רוצה לקרוא,
ספרים לקניה בעדיפות ראשונה,
ישראל- ציונות, חברה, היסטוריה, פוליטיקה, מלחמות וצבא למכירה,
חדש לגמרי,
קורות עם ישראל, ציונות, יהדות ומחשבת ישראל שלי,
האוניברסיטה המשודרת שלי,
A2A,
ספרי עיון בנושא יהדות ישראל וציונות,
ספרי עיון בנושא היסטוריה,
ספרי עיון בנושא פוליטיקה,
צהל- היסטוריה,
על הכוונת - היסטוריה,
ספרים שאני רוצה,
צבא והיסטוריה צבאית,
פוליטיקה וממשל,
רן רן,
עיון,
הסכסוך הישראלי - ערבי,
תולדות עם ישראל,
ספריעד- ביוגרפיה, אוטו B וסיפורי מקום,
עוד ...
|
|
1.
|
|
המחקר שלפנינו מנסה לעקוב אחר הדרך שהובילה את ישראל אל המלחמה במצרים. מה היה מקומן המיוחד של משה שרת, משה דיין ושמעון פרס, לצד בן גוריון, בדרך אל מלחמת סיני? מדוע שיתפה ישראל פעולה עם צרפת ובריטניה? מדוע הסכימה להיות עילה עבור השתיים? למה עוד התחייבה ישראל ומה קיבלה בתמורה? הספר דן גם במלחמה עצמה ומנסה להבינה, לא דרך מורשת הקרב, החשובה כלשעצמה, אלא דרך ההגיון המדיני שהכתיב במקרה זה את המהלך הצבאי. כיצד השפיעה העובדה שממשלת ישראל וצמרת צה``ל שותפו רק באופן חלקי בהכנות הבינלאומיות למלחמה? כיצד השפיעה הסתירה שבין צרכי המהלך הקואליציוני הבינלאומי לבין צרכי ניהול הקרב, על פרשיות ידועות כמו ``קרב המיתלה`` או אל העובדה שאלוף פיקוד הדרום הכניס את ישראל למלחמה 48 שעות קודם לתכנון המקורי? המחקר שהיה משותף לאוניברסיטת חיפה ולמחלקת ההיסטוריה של צה``ל, מבוסס על תיעוד ישראלי, בריטי וצרפתי שבחלקו הגדול טרם נעשה שימוש מחקרי. אין בכוונת המחבר לשפוט את המעשים ואת העושים. יש כאן נסיון לבדוק מלחמה נשכחת משהו, אך חשובה מאוד בתולדות מדינת ישראל, בכלים המקובלים של ביקורת ההיסטוריון. ד``ר מוטי גולני הוא מרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה....
|
|
2.
|
|
מלחמות לא קורות מעצמן הוא ספר מסע אישי מאוד, אך גם ישראלי מאוד, אל מחוזות הזיכרון והכוח של חיינו. מוטי גולני, היסטוריון, מרשה לעצמו לבקר, ביותר ממובן אחד, את מציאות הכוח ומשמעותו בחיינו בדע. הסיפור החישי, המסה והמחקר, חוברים יחדיו כדי לאפשר מבט חדש על הווייתנו האלימה. ישראל, מציע הספר הזה, לא היתה מעודה צד סביל בסכסוך עם הערבים. בתהליך היסטורי שניתן לעקוב אחריו, בחרה ישראל מאז 1948 בפיתרון של כוח כדי להתמודד עם הסכסוך הישראלי - פלסטיני - ערבי. הבחירה הזו הולידה את הביטחוניזם הישראלי לדורותיו. הספר הזה הוא עלינו. אין בדברים הצהרה פוליטית מימין או משמאל, יש בהם עמדה נפשית המעדיפה את הבירור הנוקב והכואב על החד - ממדיות המאפיינת את השיח הישראלי, במיוחד בשאלת הכוח ומקומו בעבר, בהווה ובעתיד שלנו. המחבר מחבק - בועט - מחבק בניסיון לבנות זיכרון אחר, למען עתיד שונה מזה שמבקשת לנו בלעדיותו של הכוח. "הספר שלפנינו הוא עולם שלם. הוא מציג שיח בין ד"ר גולני - היסטוריון, חוקר - לבין מוטי - בן להורים ניצולי שואה, בן קיבוץ גבעת ברנר, לוחם סיירת, איש שיש לו סיפור משלו. אבל שניהם אחד ואיך אפשר להפריד? לכן הוא ספר שלם." פרופ' יעקב רז, אוניברסיטת תל אביב (מתוך המבוא לספר) ד"ר מוטי גולני הוא ראש החוג ללימודי ארץ - ישראל באוניברסיטת חיפה....
|
|
4.
|
|
הפרקים המובאים בספר זה הם ניסיון ללמוד את תולדות המדיניות הציונית בשאלת ירושלים משנת 1937, שעה שהבריטים הציעו לעשותה לאי של שלטון המנדט בין המדינה היהודית לבין זו הערבית, דרך הרעיון לחלק את ירושלים, ההסכמה הציונית לבינאום העיר ערב מלחמת העצמאות, וגמור בהכרזה על ירושלים כבירת מדינת ישראל בדצמבר 1949.מדוע אימצה הסוכנות היהודית את רעיון חלוקתה של העיר? האם היה הוויתור על ירושלים בשנת 1947, ויתור כן? התיתכן ``ציונות ללא ציון?`` במרכז הדיון - מקומם של המלחמה והמצור על ירושלים במלחמת העצמאות בגיבושה של המדיניות הציונית-ישראלית המעשית בשאלת ירושלים. בשאלות אלה ואחרות מטפלים פרקי מחקר אלה. האירועים המדיניים והצבאיים הקשורים בירושלים מתוארים במקשה אחת. כחלק מתהליך שראשיתו וסופו בחלוקתה של ירושלים....
|
|
5.
|
|
בנובמבר 1945 התמנה לוטננט-ג´נרל סר אלן גורדון קאנינגהם לנציב העליון בארץ ישראל. כשבועיים בלבד לאחר שנודע כי קודמו לא יוכל להמשיך בתפקידו. דבר בעברו הצבאי לא הכין אותו לתפקיד כה תובעני וחסר סיכוי להצליח בו. מדוע היה כה נחוש לצאת לירושלים? מה הניע אותו להתמיד בתפקידו במשך עשרים ותשעה חודשים קשים של אי-יכולת לקדם פתרון בארץ ישראל למען האינטרסים הבריטיים, היהודיים או הערביים? כיצד לא נשבר מי שהכול – בריטים, יהודים וערבים – טענו נגדו שהוא חלש? מדוע המשיך בעקשנות בתפקידו על אף פעולות הטרור שכוונו נגדו ונגד אנשיו מיומו הראשון בארמון הנציב? האם היתה זו אחריותו המסורתית של שליח קולוניאלי או שמא היו לו מניעים נוספים?
הספר הנציב האחרון משקיף על ימי המנדט האחרונים מחלונו של הנציב העליון בארמון הנציב בירושלים. הוא מתאר את ניסיונותיה האחרונים של בריטניה, בשיתופה של ארצות הברית, להביא לפתרון מוסכם יהודי-ערבי לשאלת ארץ-ישראל, ועוסק בשאלות כיצד טיפל הממשל המנדטורי באלימות ובטרור, בעיקר מצד היהודים, וכיצד נוהלה ההתנתקות החד-צדדית של בריטניה מארץ ישראל. אף שהנציב העליון האחרון אהד את המעשה הציוני, הוא היה בראש ובראשונה בריטי. עובדה זו מסבירה את החלטותיו ואת מעשיו באופן אחר מן ההסבר העולה מן הזיכרון הישראלי. זהו מבט אחר, לא יהודי ולא ערבי, על ימים מכריעים בהיסטוריה של היישוב היהודי, ימי המאבק במדיניות הבריטית ומלחמת האזרחים שפרצה בארץ ישראל בשלהי 1947....
|
|
6.
|
|
הספר שלפנינו עוסק בשאלות של מלחמה ושלום שעמדו במרכז הווייתו של היישוב היהודי בארץ לאורכה של המאה השערים. בין היתר דנים מחברי המאמרים בסוגיות הבאות: המנהיגות היהודית ויחסה העקרוני למלחמה; היחסים המורכבים עם ערביי הארץ - עוינות ודו קיום כפוי; האליטה הצבאית היהודית ועולם הערכים שלה; השלטון המנדטורי ומדיניות ``הספר הלבן`` כגורם חשוב בדרך להשמדה ההמונית באירופה; התמוטטות החברה הפלסטינאית במלחמת העצמאות; הנסיון לקדם מרכיבים של הסדרי שלום עם מדינות ערב באמצעות ``דיפלומטיה חשאית``, ועוד.ד``ר מוטי גולני, עורך האסופה, הוא היסטוריון שפירסם ספרים רבים על ההיסטוריה המדינית והצבאית של המדינה והמדינה בדרך. בין ספריו: ``ציון בציונות`` ו``תהיה מלחמה בקיץ... ישראל בדרך אל מלחמת סיני, 1956-1955``.ספר זה הוא השלישי בסדרת ``עלי זית וחרב``. השניים הראשונים ראו בעבר אור בעריכתו של גרשון ריבלין....
|
|
7.
|
|
'דף של ההיסטוריה הולך ונהפך', כתב המזכיר הראשי האחרון של ממשלת המנדט, הנרי גרני, בחתימת יומנו – המתפרסם בספר שלפנינו – ביום שישי, 14 במאי 1948. הוא ביטא בכך את תחושתם שלו ושל עמיתיו בממשל היוצא, שהִנה ההוויה המנדטורית כולה נמוגה, והמנדט ופקידיו הבריטים עומדים להידחק בבת אחת אל השִכחה, כאילו לא היו כלל.
ימים אחרונים: הממשל המנדטורי – פינוי ומלחמה משקיף מחלון לשכתו של המזכיר הראשי -- בקומה השנייה של מלון 'המלך דוד' בירושלים -- על החודשים האחרונים שעשו הוא וממשלו בארץ-ישראל, בעיצומה של המלחמה בין היהודים לערבים. ייחודו של הספר בהצגת זווית הראייה הבריטית של האירועים, זו שטרם נבחנה לעומק. אכן, עיניהם ואוזניהם של המתעניינים בשלהי ימי המנדט התרגלו והורגלו לראות ולשמוע את עדויותיהם של היהודים ושל הערבים, ופחות, אם בכלל, את זו של אותם בריטים שנותרו בארץ עד יומו האחרון של המנדט: כיצד ראו הם את המאורעות, לצד מי נטו, כיצד חשו נוכח המאבק היהודי-הערבי, ואיך התמודדו עם הפגיעה של יהודים וערבים בהם עצמם? על שאלות אלה ואחרות עונים יומנו המוער של גרני, ובמיוחד פרקי המבואות הפותחים את הספר ומסכמים אותו....
|
|
8.
|
|
הרצל חזה את מדינת ישראל; ואין עוררין על כך. היה לה למדינה גם אב מייסד - חיים וייצמן, אבל שמו נשכח, והכתר הזה הונח על ראשו של אחר – דוד בן גוריון. אלמלא היה חיים וייצמן, ייתכן שהרצל היה נזכר רק כעיתונאי ומחזאי, ובן גוריון לא היה הופך כלל ל"בן גוריון". וייצמן, שהגשים את חזון ישראל למציאות, היה איש של סתירות: בעל כריזמה מהפנטת אך ביטחון עצמי נמוך. משוחח נפלא אך נואם חלש. מנוכר ליהדות מזרח אירופה אך מוכן לתת את נפשו למענה; איש של אנשים ושל נשים אך תמיד, לטוב ולרע, בן זוגה של ורה, היפוכונדר, גם ידוע חולי, בריטי במלוא הכרתו וציוני ללא פשרות, ובעיקר מי שהמדינה אשר עליה חלם קמה בארץ שהוא התקשה לחיות בה. וייצמן הראה שהמעשה היעיל ביותר למען המפעל הציוני צריך להיעשות בלונדון או בניו יורק, לא בירושלים; אחרי שהקריב וייצמן את הקריירה המדעית שלו, את משפחתו ואת בריאותו למען העניין האחד שאין בלתו, הוא בא למדינת ישראל בגופו, ספק אם גם בנפשו. הזיכרון הקיבוצי הישראלי לא מחל לו ומיצב אותו כנשיא ראשון אך חסר אונים. הנה הוא כאן לפנינו, בספר הזה, במלא מורכבותו האנושית....
|
|
