בנובמבר 1945 התמנה לוטננט-ג´נרל סר אלן גורדון קאנינגהם לנציב העליון בארץ ישראל. כשבועיים בלבד לאחר שנודע כי קודמו לא יוכל להמשיך בתפקידו. דבר בעברו הצבאי לא הכין אותו לתפקיד כה תובעני וחסר סיכוי להצליח בו. מדוע היה כה נחוש לצאת לירושלים? מה הניע אותו להתמיד בתפקידו במשך עשרים ותשעה חודשים קשים של אי-יכולת לקדם פתרון בארץ ישראל למען האינטרסים הבריטיים, היהודיים או הערביים? כיצד לא נשבר מי שהכול – בריטים, יהודים וערבים – טענו נגדו שהוא חלש? מדוע המשיך בעקשנות בתפקידו על אף פעולות הטרור שכוונו נגדו ונגד אנשיו מיומו הראשון בארמון הנציב? האם היתה זו אחריותו המסורתית של שליח קולוניאלי או שמא היו לו מניעים נוספים?

הספר הנציב האחרון משקיף על ימי המנדט האחרונים מחלונו של הנציב העליון בארמון הנציב בירושלים. הוא מתאר את ניסיונותיה האחרונים של בריטניה, בשיתופה של ארצות הברית, להביא לפתרון מוסכם יהודי-ערבי לשאלת ארץ-ישראל, ועוסק בשאלות כיצד טיפל הממשל המנדטורי באלימות ובטרור, בעיקר מצד היהודים, וכיצד נוהלה ההתנתקות החד-צדדית של בריטניה מארץ ישראל. אף שהנציב העליון האחרון אהד את המעשה הציוני, הוא היה בראש ובראשונה בריטי. עובדה זו מסבירה את החלטותיו ואת מעשיו באופן אחר מן ההסבר העולה מן הזיכרון הישראלי. זהו מבט אחר, לא יהודי ולא ערבי, על ימים מכריעים בהיסטוריה של היישוב היהודי, ימי המאבק במדיניות הבריטית ומלחמת האזרחים שפרצה בארץ ישראל בשלהי 1947.

שם הספר
ציון בציונות - המדיניות הציונית בשאלת ירושלים 1949-1937
חץ שחור - פעולת עזה ומדיניות הגמול של ישראל בשנות ה-50
תהיה מלחמה בקיץ א-ב (2 כרכים)
מדיניות מלחמה מדיניות שלום - סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל - עלי זית וחרב #3
מלחמות לא קורות מעצמן