יוסף חיים ברנר נולד בעיירה נוביה מליני שבאוקראינה (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית) למשפחה ענייה וילדותו עברה עליו בדלות קשה. (ברנר נולד למשפחת לובנוב. סבו, אב לשלושה בנים, שינה את שמות המשפחה של שניים מבניו לברנר ונרדוסקי.) למד ב"חדר" והמשיך בישיבות אחדות. בשנים 1896 - 1898 למד בישיבה בעיירה פוצ'פ, ובה התיידד עם אורי ניסן גנסין. בתקופה זו החל לקרוא מיצירות הספרות העברית, ועשה צעדים ראשונים בכתיבה. ב-1898 התגורר זמן מה בביאליסטוק, וניסה להתפרנס כסופר סת"ם. הוא עבר להומל, ושם הצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית "הבונד".
בשנת 1900 התפרסם סיפורו הראשון, "פת לחם" בכתב העת "המליץ". באותה שנה יצא לאור בוורשה ספרו "מעמק עכור".
בשנת 1902 גויס לצבא הרוסי. שנתיים לאחר מכן, כאשר פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ערק ונתפס, אך הצליח להשתחרר מהצבא בהתערבות תנועת "הבונד".
בשנים 1906 עד 1907 התגורר בלונדון, ושם ערך והוציא לאור, ביחד עם חברו הסופר יהושע רדלר פלדמן (הידוע גם כר' בנימין), את כתב העת ספרותי "המעורר" , שהשפעתו על התפתחותה של הספרות העברית החדשה הייתה עצומה. ברנר למד באנגליה את מקצוע סידור הדפוס, ובירחון "המעורר" עשה הכול במו ידיו, למעט ייצור הנייר. ב1908 עבר ללבוב שבגאליציה.
הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1909. ברנר רצה לעסוק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך שלא כמו א.ד. גורדון, לא עמד בעבודת האדמה ונטש אותה לאחר שבוע, יש אומרים בכפייה, לטובת הספרות, ומאוחר יותר - להוראת ספרות, לשון, תנ"ך ומשנה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. סייע לפריצתו של ש"י עגנון אל התודעה הספרותית תרבותית היהודית, כאשר סייע בהוצאת ספרו "והיה העקוב למישור".
תרגם מרוסית לעברית את "החטא ועונשו" מאת דוסטוייבסקי ואת "בעל בית ופועלו" מאת טולסטוי, ומגרמנית לעברית שני ספרים מאת גרהרט האופטמן ואת "היהודים בזמן הזה" מאת ארתור רופין. עסק גם בתרגומי מדע פופולרי.
בשנת 1917, בימי גירוש תל אביב, כאשר תושבי תל אביב והתושבים היהודים של יפו גורשו על ידי השלטון העות'מאני, עבר ברנר לחדרה, וחזר ליפו רק לאחר כיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי.
בתחילת 1921 השתתף בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית.
במאי 1921 נרצח ברנר בפרעות (חלק מפרעות תרפ"א) שהחלו על ידי קהל אבלים בלוויה של ילד ערבי בבית הקברות הסמוך לביתו - בית אברהם יצקר, בשכונת אבו כביר שבעירו יפו. עם ברנר נרצחו גם בני משפחת יצקר, והסופרים יוסף לואידור וצבי שץ. המקום, שבאותה עת היה חלק מיפו, הוא היום רחוב קיבוץ גלויות בדרום תל אביב. כ-150 מטר ממקום הרצח עומד כעת "משכן ברנר וחבריו" - מרכז הנוער העובד והלומד, שהוא שחזור לבית יצקר וקיימת בו תערוכת הנצחה לנרצחים.
ברנר ביחד עם אחד העם הטביעו את חותמם על התרבות והלכי הרוח של הפועלים.
על שמו נקרא הקיבוץ גבעת ברנר.
[מתוך ויקיפדיה]

יוסף חיים ברנר נולד בעיירה נוביה מליני שבאוקראינה (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית) למשפחה ענייה וילדותו עברה עליו בדלות קשה. (ברנר נולד למשפחת לובנוב. סבו, אב לשלושה בנים, שינה את שמות המשפחה של שניים מבניו לברנר ונרדוסקי.) למד ב"חדר" והמשיך בישיבות אחדות. בשנים 1896 - 1898 למד בישיבה בעיירה פוצ'פ, ובה התיידד עם אורי ניסן גנסין. בתקופה זו החל לקרוא מיצירות הספרות העברית, ועשה צעדים ראשונים בכתיבה. ב-1898 התגורר זמן מה בביאליסטוק, וניסה להתפרנס כסופר סת"ם. הוא עבר להומל, ושם הצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית "הבונד".
בשנת 1900 התפרסם סיפורו הראשון, "פת לחם" בכתב העת "המליץ". באותה שנה יצא לאור בוורשה ספרו "מעמק עכור".
בשנת 1902 גויס לצבא הרוסי. שנתיים לאחר מכן, כאשר פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ערק ונתפס, אך הצליח להשתחרר מהצבא בהתערבות תנועת "הבונד".
בשנים 1906 עד 1907 התגורר בלונדון, ושם ערך והוציא לאור, ביחד עם חברו הסופר יהושע רדלר פלדמן (הידוע גם כר' בנימין), את כתב העת ספרותי "המעורר" , שהשפעתו על התפתחותה של הספרות העברית החדשה הייתה עצומה. ברנר למד באנגליה את מקצוע סידור הדפוס, ובירחון "המעורר" עשה הכול במו ידיו, למעט ייצור הנייר. ב1908 עבר ללבוב שבגאליציה.
הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1909. ברנר רצה לעסוק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך שלא כמו א.ד. גורדון, לא עמד בעבודת האדמה ונטש אותה לאחר שבוע, יש אומרים בכפייה, לטובת הספרות, ומאוחר יותר - להוראת ספרות, לשון, תנ"ך ומשנה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. סייע לפריצתו של ש"י עגנון אל התודעה הספרותית תרבותית היהודית, כאשר סייע בהוצאת ספרו "והיה העקוב למישור".
תרגם מרוסית לעברית את "החטא ועונשו" מאת דוסטוייבסקי ואת "בעל בית ופועלו" מאת טולסטוי, ומגרמנית לעברית שני ספרים מאת גרהרט האופטמן ואת "היהודים בזמן הזה" מאת ארתור רופין. עסק גם בתרגומי מדע פופולרי.
בשנת 1917, בימי גירוש תל אביב, כאשר תושבי תל אביב והתושבים היהודים של יפו גורשו על ידי השלטון העות'מאני, עבר ברנר לחדרה, וחזר ליפו רק לאחר כיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי.
בתחילת 1921 השתתף בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית.
במאי 1921 נרצח ברנר בפרעות (חלק מפרעות תרפ"א) שהחלו על ידי קהל אבלים בלוויה של ילד ערבי בבית הקברות הסמוך לביתו - בית אברהם יצקר, בשכונת אבו כביר שבעירו יפו. עם ברנר נרצחו גם בני משפחת יצקר, והסופרים יוסף לואידור וצבי שץ. המקום, שבאותה עת היה חלק מיפו, הוא היום רחוב קיבוץ גלויות בדרום תל אביב. כ-150 מטר ממקום הרצח עומד כעת "משכן ברנר וחבריו" - מרכז הנוער העובד והלומד, שהוא שחזור לבית יצקר וקיימת בו תערוכת הנצחה לנרצחים.
ברנר ביחד עם אחד העם הטביעו את חותמם על התרבות והלכי הרוח של הפועלים.
על שמו נקרא הקיבוץ גבעת ברנר.
[מתוך ויקיפדיה]