“את פנטום האופרה הכרתי בכיתה יא'. הייתי צריכה לעשות Book Report וזה היה הספר הנבחר. למען האמת, הכריכה(באנגלית) הפחידה אותי כל כך. את הספר עצמו, לא קראתי. החלטתי שאם כבר, אז יש סרט שדרכו אוכל להתחמק מהמטלה. ומאז-התאהבתי. קניתי את הספר בעברית וקראתי אותו, נסעתי ללונדון בשביל לראות את ההצגה. תקופה ארוכה של שלוש שנים סבבו סביב הספר והגאונות של גסטון לרו, קראתי מאמרים וספרי המשך שנכתבו ע"י סופרים”

“בריות רעות ישנן בעולם. לא כולן,אומנם, ולשמחתנו לא מרביתן אך הן קיימות ולהן מניעים וסיבות שונות לרוע המחשמל שבקרבן. חלק לא מבוטל מתוצר הרוע הוא כתוצאה ממסכת אירועים רצופי תלאות ויגון אשר מיררה את ליבם והפכה אותם לקשיי עורף, לאכזריים. חלקם הוטל בהם מום והם התאכזרו בשל העובדה הפעוטה שאינם מהווים חלק שווה מן האוכלוסיה הנורמטיבית. רוע טהור הנובע מאדישותה של החברה כלפיהם. אותה חברה שמפקירה אותם לגורל”

“האם זהו ספר העוסק באהבה? האם זהו ספר העוסק בבדידות? האם זו ספרות גותית, כזו העוסקת באימה ובדמויות על טבעיות? כן, כן, כן. האם פנטום האופרה, בגבולות הז'אנר, הוא דמות אמתית, אדם חי, כזה המתרחק מאור יום ונוהג להופיע רק באפלולית? האם היתה לו סיבה טובה להתנהגות כזו בהיותו בשר ודם? שמא אינו אלא רוח? המספר בספר אומר לנו כי בהיותו היסטוריון הוא רוצה להביא אך את עובדת "קיומו" של הפנטום, אותה דמות המופיעה”

“כריסטין דאי גדלה בבית האופרה של פריז עם הבטחתו הגוססת של אביה שלאחר מותו, ישלח אליה את מלאך המוסיקה שידריך אותה. לאחר זמן מה בבית האופרה, היא מתחילה לשמוע קול מסתורי בחדר ההלבשה שלה - ובמקום להגיד לה שהיא סכיזופרנית - הוא מלמד אותה לשיר. אז מגיע ראול, חבר ילדות של כריסטין, לבקר את הוריו - פטרונים של האופרה - והוא רואה את כריסטין שרה על הבמה. הוא מתאהב בה ומבקש את ידה, אך זו צוחקת לו בסי מז׳ור. ל”

“את פנטום האופרה הכרתי בכיתה יא'. הייתי צריכה לעשות Book Report וזה היה הספר הנבחר. למען האמת, הכריכה(באנגלית) הפחידה אותי כל כך. את הספר עצמו, לא קראתי. החלטתי שאם כבר, אז יש סרט שדרכו אוכל להתחמק מהמטלה. ומאז-התאהבתי. קניתי את הספר בעברית וקראתי אותו, נסעתי ללונדון בשביל לראות את ההצגה. תקופה ארוכה של שלוש שנים סבבו סביב הספר והגאונות של גסטון לרו, קראתי מאמרים וספרי המשך שנכתבו ע"י סופרים”

“בריות רעות ישנן בעולם. לא כולן,אומנם, ולשמחתנו לא מרביתן אך הן קיימות ולהן מניעים וסיבות שונות לרוע המחשמל שבקרבן. חלק לא מבוטל מתוצר הרוע הוא כתוצאה ממסכת אירועים רצופי תלאות ויגון אשר מיררה את ליבם והפכה אותם לקשיי עורף, לאכזריים. חלקם הוטל בהם מום והם התאכזרו בשל העובדה הפעוטה שאינם מהווים חלק שווה מן האוכלוסיה הנורמטיבית. רוע טהור הנובע מאדישותה של החברה כלפיהם. אותה חברה שמפקירה אותם לגורל”

“האם זהו ספר העוסק באהבה? האם זהו ספר העוסק בבדידות? האם זו ספרות גותית, כזו העוסקת באימה ובדמויות על טבעיות? כן, כן, כן. האם פנטום האופרה, בגבולות הז'אנר, הוא דמות אמתית, אדם חי, כזה המתרחק מאור יום ונוהג להופיע רק באפלולית? האם היתה לו סיבה טובה להתנהגות כזו בהיותו בשר ודם? שמא אינו אלא רוח? המספר בספר אומר לנו כי בהיותו היסטוריון הוא רוצה להביא אך את עובדת "קיומו" של הפנטום, אותה דמות המופיעה”

“כריסטין דאי גדלה בבית האופרה של פריז עם הבטחתו הגוססת של אביה שלאחר מותו, ישלח אליה את מלאך המוסיקה שידריך אותה. לאחר זמן מה בבית האופרה, היא מתחילה לשמוע קול מסתורי בחדר ההלבשה שלה - ובמקום להגיד לה שהיא סכיזופרנית - הוא מלמד אותה לשיר. אז מגיע ראול, חבר ילדות של כריסטין, לבקר את הוריו - פטרונים של האופרה - והוא רואה את כריסטין שרה על הבמה. הוא מתאהב בה ומבקש את ידה, אך זו צוחקת לו בסי מז׳ור. ל”