“מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות? בלימודי ירושלים לתואר שני, אני משתתף כעת בקורס, שהגדרתו היא מחנה מחקר, בו נלמד מתחם אחד בירושלים, ועליו כל סטודנט עושה עבודת חקר. אני בחרתי בנושא מאתגר, במסגרת הנטייה האישית שלי, ללכת על דברים לא שגרתיים, כמו הנושא שבחרתי, שכונת קטמונים, ומנזר סאן סימון, והאופן בו הן מתוארים בספרות. האתגר כמובן מצוי בקו התפר שבין היסטוריה לספרות, בו ההגדרה מאוד חמקמקה, בין מהי הי”

“"אנא מן אל-יהוד" נע בגבול שבין שירה לסיפורת ובכך ייחודו. הספר מורכב סיפורים קצרים הנחלקים לשלושה פרקים סגנוניים. הכתיבה בשני הפרקים הראשונים היא פואטית ומלאת דימויים מפעימים. לעתים נסיונות הפיענוח של כוונת המחבר מאתגרים ומתישים את הקורא, בעיקר כשהדימויים נהיים צפופים כמו בסיפור "אמירה בת סלימה". איזון נכון ומדוייק מצאתי בסיפורים "בארות" ו"אנא מן אל-יהוד", שזכה בפרס הסיפור הקצר של עיתון הארץ, והוא”

“ניכר שהסופר נוטה יותר לכוון השירה מאשר הסיפור מה שהופך את הקריאה בו למהלך מורכב. הרבה רמיזות ואלגוריות שמוצאים בשירים ולאו דוקא בפרוזה. מקבץ רחב של סיפורים אישיים שעוסקים בתלישות תרבותית, של יוצאי עיראק בעיקר, אך גם יוצאי גרמניה שלאחר השואה ואחרים. סיפורים עם מוסר השכל של השלמה עם המציאות ולעיסה חוזרת ועיכול של המהפכים התרבותיים-אתניים שעוברים הדמויות. נסיון למשש את גורלו של הפרט בתוך מהפך הגירה.”

“הספר קשה לקריאה מבחינת הכתיבה. צ'חלה וחזקל שניהם יתומים, מתחתנים על ידי שידוך. לשניהם קשיי הסתגלות עם החברה, קשיים בזוגיות. עלילה מיושנת ורדודה. אין לי סבלנות לספרים כאלה - נטשתי באמצע.”

“מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות? בלימודי ירושלים לתואר שני, אני משתתף כעת בקורס, שהגדרתו היא מחנה מחקר, בו נלמד מתחם אחד בירושלים, ועליו כל סטודנט עושה עבודת חקר. אני בחרתי בנושא מאתגר, במסגרת הנטייה האישית שלי, ללכת על דברים לא שגרתיים, כמו הנושא שבחרתי, שכונת קטמונים, ומנזר סאן סימון, והאופן בו הן מתוארים בספרות. האתגר כמובן מצוי בקו התפר שבין היסטוריה לספרות, בו ההגדרה מאוד חמקמקה, בין מהי הי”

“"אנא מן אל-יהוד" נע בגבול שבין שירה לסיפורת ובכך ייחודו. הספר מורכב סיפורים קצרים הנחלקים לשלושה פרקים סגנוניים. הכתיבה בשני הפרקים הראשונים היא פואטית ומלאת דימויים מפעימים. לעתים נסיונות הפיענוח של כוונת המחבר מאתגרים ומתישים את הקורא, בעיקר כשהדימויים נהיים צפופים כמו בסיפור "אמירה בת סלימה". איזון נכון ומדוייק מצאתי בסיפורים "בארות" ו"אנא מן אל-יהוד", שזכה בפרס הסיפור הקצר של עיתון הארץ, והוא”

“ניכר שהסופר נוטה יותר לכוון השירה מאשר הסיפור מה שהופך את הקריאה בו למהלך מורכב. הרבה רמיזות ואלגוריות שמוצאים בשירים ולאו דוקא בפרוזה. מקבץ רחב של סיפורים אישיים שעוסקים בתלישות תרבותית, של יוצאי עיראק בעיקר, אך גם יוצאי גרמניה שלאחר השואה ואחרים. סיפורים עם מוסר השכל של השלמה עם המציאות ולעיסה חוזרת ועיכול של המהפכים התרבותיים-אתניים שעוברים הדמויות. נסיון למשש את גורלו של הפרט בתוך מהפך הגירה.”

“הספר קשה לקריאה מבחינת הכתיבה. צ'חלה וחזקל שניהם יתומים, מתחתנים על ידי שידוך. לשניהם קשיי הסתגלות עם החברה, קשיים בזוגיות. עלילה מיושנת ורדודה. אין לי סבלנות לספרים כאלה - נטשתי באמצע.”