“מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות?
בלימודי ירושלים לתואר שני, אני משתתף כעת בקורס, שהגדרתו היא מחנה מחקר, בו נלמד מתחם אחד בירושלים, ועליו כל סטודנט עושה עבודת חקר. אני בחרתי בנושא מאתגר, במסגרת הנטייה האישית שלי, ללכת על דברים לא שגרתיים, כמו הנושא שבחרתי, שכונת קטמונים, ומנזר סאן סימון, והאופן בו הן מתוארים בספרות. האתגר כמובן מצוי בקו התפר שבין היסטוריה לספרות, בו ההגדרה מאוד חמקמקה, בין מהי היסטוריה, והאם ספרות יכולה להיחשב היסטוריה, או במלים אחרות, מה ניתן ללמוד מספרות על השכונות והאנשים שחיו בהן .
כשבדקתי, מהם הספרים על שכונות קטמון ומנזר סאן סימון, ספרות יפה, או יומנים, הגעתי לרשימה ארוכה ומכובדת, כמו תש"ח של קניוק על סאן סימון, או כזה אני, רבותי, מיומנו של ח'ליל אל - סכאכיני, שהיה איש רוח ערבי שגר בקטמונים, עד מלחמת העצמאות. כשנגשתי לספרנית, שלנו ערביה ישראלית, אורו עיניה שבקשתי את הספר. יחד אתו לקחתי ספר נוסף, את צ'חלה וחזקל, של אלמוג בהר, המספר על קשיי העולים החדשים, חלקם מעירק שאכלסו את שכונת קטמון. לא הייתי מגיע לספרות כזאת, ללא האתגר של העבודה שלקחתי עלי.
כשקראתי על הספר, אחד הדברים שהפתיעו אותי, הוא שם המחבר, אלמוג בהר, (שם עם הרבה יומרות), בהר משורר וסופר צעיר, להורים ממשפחה עירקית בגדדית, לכך הוא נותן ביטוי בספרו המספר על חזקל, צעיר שחיי בשכונת קטמון, בפיצול תרבותי בין הישראליות שהוא מבקש, לתרבות עירקית, המאופיינת בזיקה לשפה הערבית, לפיוט ולמסורת הדתית מזרחית. אך אלמוג לא מסתפק רק באמירה ספרותית, הוא עצמו חיי בשכונה ושימש בה מורה. בהר החליט לחזור במסות שהוא כותב, ובשירו למקורותיו המוכחשים, למזרחיות ולמקורותיו הדתיים, ולומר אמירה שונה מהתרבות הישראלית החילונית. בהר פעיל חברתי, היה ממנהגי "הפנתרים השחורים החדשים", ו"בתנועת המעברה" שנאבקה למען דיור ציבורי, ונגד פינוי מבתים. אני שמח על כך שהתחלתי להכיר יוצרים שונים כמו בהר מקוריים ובעלי אמירה חברתית באמצעות הפרויקט שלקחתי על עצמי.
בהר מספר לנו על האנשים שהתגוררו וחלקם עדיין מתגוררים בשיכוני הרכבת של קטמון, באמצעות סיפור על זוג אחד צעיר, חזקל, וצ'חלה, שנשאו בשידוך. יש להם קשיים בזוגיות שלהם, ובמציאת פרנסה, חזקל מפוטר מעבודתו, וברקע הוא עדיין קשור למורה הרוחני שלו, המעודד אותו לשמור על המסורת הדתית העירקית, במקביל הוא נחשף לשירה הישראלית הצעירה והחילונית.
צ'חלה עומדת ללדת, חג הפסח מתקרב, ואיתו הפחדים, של מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו, האם יהיה להם כסף להתמודד, עם התינוק העומד להיוולד ועם חג הפסח הקרב בו חזקל וצ'חלה עומדים לארח את בני משפחתם, ואורחים, השכנה הרוסיה וערבי מצפפה, מיקרו קוסמוס לשכונות העוני של ירושלים. האם הסדר הזה, שיש בו קבלה של השונה והחלש, יביא את הגאולה לבני הזוג? בינתיים הם מסתגרים, איש ואישה בתוך חלל דירה קטן, לשתיקות כואבות.
לבהר יש שפה מיוחדת, ותרבות היונקת משורשי הערביות והיהדות המזרחית. ברקע הפיוט המסורתי של יהודי בגדד, השירה הערבית של אום כולתום, ומצד שני העוני והדלות של שכונות קטמון, הוא מאזכר את ארז ביטון והפנתרים השחורים, שעליהם אמרה גולדה מאיר, "הם לא נחמדים", ועל כן כדאי לקרוא את הספר הזה הטומן בחובו, מראות אחרים, את תושבי ירושלים, הנמצאים בשולי הערים, חברתית ומבחינת התחושות. התחושות האלו הם עדיין אחד מיסודות, השסע והפצע המדמם בחברה הישראלית,ולכן מעבר לחוויית הקריאה של הספר המיוחד הזה, הוא חושף אותנו לתרבות ישראלית שונה, ממה שהכרתי, שהוצגה לא פעם באור לא חיובי.
הספר הזה עוסק בסדר יהודי מסורתי ובסדר חברתי המתחבר אליו, בחירותיו של האדם וביכולתו לכונן סדר חברתי שונה לעצמו ובחברה הישראלית, שכעת השסעים בה הולכים ונפערים. במהלך הפסח הזה שאלנו, מה נשתנה הלילה הזה, בעכשוויות, על כן מומלץ לקרוא בספר הזה כהתבוננות מחודשת למה שאנחנו ולמה שאנחנו מבקשים להיות.”
