חבר ילדות שלי הוא ממוצא מצרי, הוריו עלו מאלכסנדריה בתחילת שנות ה-50 כמו רבים מיהודי מצרים. סבו למד עם המרגל אלי כהן באותה כיתה. לאחר שהמשפחה עלתה ארצה הסב נשאר באלכסנדריה עוד תקופה ארוכה לעזור ליהודים אחרים לעלות ארצה. משפחה מאוד חמה, אוהבת ומכניסת אורחים. הוזמנתי לעיתים קרובות להתארח בביתם וזכורים לי הרבה סיפורים על מצרים והיהודים שבה והחיים היהודים במצרים בחצי הראשון של המאה ה-20.
ספרו זה של יצ

בלאנש הוא השני בטרילוגיה האלכסנדרונית של גורן. בלאנש כדמות מופיעה בשתי פסקאות בלבד בספר הראשון בטרילוגיה, אך בספר זה עובר המיקוד אליה. בלאנש יהודיה יפהפיה, נמרצת, נבונה, בוגדנית, חסרת מורא, אנוכית, נימפומנית וחולנית- אמרנו הכל.
היא באה ממשפחה עניה שבאה לאלכסנדריה מהאי קורפו, אביה נטש את האם כשבלאנש הייתה צעירה והאם אף היא נטשה מאוחר יותר כשהיא משאירה אותה לגדול אצל הסבתא בצריף קטן לחופי אלכסנדרי

זהו הספר השלישי בטרילוגיה האלכסנדרונית של גורמזאנו. סופר שכותב מהבטן, מהרגש, בגובה העניים, לא מתחכם, רומנטי ומספר את ההיסטוריה והווי החיים של היהודים בתחילת המאה ה-20 במצרים. גורמזאנו יודע לספר סיפורים מעניינים, אין רגע משעמם. קל להבחין שהדברים שכתב נוגעים עמוק ללבו ונובעים מאהבה אמיתית לאנשים ולתקופה עליה בחר לספר.
זהו סיפורו של אלבר (אברהם) גורמזאנו (בדמות אביו של המחבר?) שמספר את סיפורו ממקור

קשה לי לכתוב את הביקורת באובייקטיביות, אבל אשתדל להשאר כזו כמה שאפשר. את הספר "בלאנש" קראתי לאחר שקראתי ספר נוסף שכתב <mark>יצחק</mark> שנקרא "קיץ אלכסנדרוני".

<mark>יצחק</mark> גורן כפי שהכרתי אותו בהיותי כבת 16 הוא אותו מדריך שביים אותי בחוג לדרמה שם בקרית-אתא(אנקה לא להתרגש מידי). את הספר "בלאנש" הקדיש לאשתו שושה, זו שהיתה המורה המחליפה בבית ספרי בטרם החליטה להיות שחקנית.

רק בשנים אלו גיליתי את ספריו, ולמרות שהבקו

השנה היא בערך 1534 , בליסבון, פורטוגל. זהו סיפורה של ביאטריס מנדס (או בשמה העברי: חנה נשיא), בת למשפחת אנוסים בפורטוגל, דמות אשר במהלך קריאת הספר גרמה לי להעריצה.
ביאטריס מנדס נישאה בגיל צעיר (נערה בת 18) לפרנסיסקו מנדס (יהודי מומר, בשמו העברי: צמח בניבנישתי) עשיר בעל אימפריית עסקים העוסקת בסחר תבלינים. עם פטירתו , הוא מוריש את הובלת החברה , לא ליועציו או בעלי התפקידים הבחירים בחברה, אלא לאשתו.

ראשונה שכותבת ביקורת?!
לפני כמה שנים טובות, נסעתי עם בעלי לטבריה למלון דונה גרצ'ה. שם זכיתי להכיר את דמותה המסקרן.
התפלאתי שעד אותו זמן מעולם לא שמעתי את שמה ודבר על פועלה, לכן בביקורי בספריה, שמחתי להתקל בספר המספר על דונה גרצ'יה.
פתחתי הספר, קראתי הקדמה, ועוד הקדמה, נראה כי מדובר בספר רציני על פי מחקר.
עם כל כוונותי הטובות להרחיב את ידיעותי ולהינות מהספר, לא הצלחתי!
שרדתי עד עמוד 65 מתוך מע