מי לא מכיר את נפתלי? נראה לי שכולם מכירים. נדמה שאין ילד בישראל שלא עבר יחד עם נפתלי ואמא שלו, והספר "סיר הסירים" את שלב הגמילה מהחיתול.

יצא לי לראות את <mark>אלונה פרנקל</mark> ה"אמא" של סיר הסירים, בהרצאה בכנס של מאיירים לציורי ילדים. אלונה נראית ומדברת כמו הציורים שלה - עגלגלה, חמה, חייכנית וחיונית. והיא ממשיכה להיות כזו חייכנית וחיונית, גם כשהיא מדברת על דברים קשים, כמו הזמן שבו היא הוחבאה כילדה מפני הנ

משעמם מאוד מאוד. השיר/סיפור אולי אישי עבור <mark>אלונה פרנקל</mark> אבל על קבורת ציפור והקשר שואה והבטחות שיש לקיים שמעתי עד אין סוף.
נאישה שהיא ומה שהיתה כילדה יכול היה להיות מעניין שהרי מדובר בסופרת הילדים שגמלה אות מחיתולים והשכיבה אותי לישון, רק שבכתיבה הרגשתי כאילו היא מדברת על עצמה בגוף שלישי ומדובר בניתוח של אדם לא מעניין כמותו יש עוד מליונים.
או שזה העניין?
העורבים והחתולים לא מעניינים אותי. ולא מצ

נערה / <mark>אלונה פרנקל</mark>
חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד
266 עמודים

הספר הזה הוא המשך לספר "ילדה" של <mark>אלונה פרנקל</mark>. אני חייבת לציין שלא קראתי אותו וישר התחלתי מהשני וזה לא הפריע לי כלל.
הסיפור מסופר מפיה של ילדה, שעולה עם ההורים שלה מפולין שנים ספורות אחרי מלחמת העולם השניה. תחילה המשפחה הקטנה מתגוררת אצל קרובי המשפחה היחידים שנותרו להם לאחר המלחמה - אחותה של האם - בתל אביב ולאחר מכן הם עוברים לרמת

עוד ספר מעולה ומרגש מאת <mark>אלונה פרנקל</mark>, היוצרת הכה ייחודית, האישה המדהימה הזאת.
שמחתי מאוד לקרוא את הספר, נהניתי מאוד.
זוהי זכות שיש לנו סופרת שכזו כאן במדינה שלנו: כל כך מקורית, אמיתית, ישירה ואמיצה.
ספר נפלא, כבר אמרתי?

את ספרה של <mark>אלונה פרנקל</mark>, למה לנפתלי קוראים נפתלי, נכדותי הקטנות אוהבות לשמוע שוב ושוב.
אני אוהבת להקריאו - סיפור פשוט על תקופה אפילה ומצמררת.
הקטנות מקשיבות בעניין ושואלות, את התשובות אני מוצאת בין דפי הספר - ועונה מקריאה מהסיפור.
השואה - נושא קשה מוצג בעדינות לילדים.

זה ספר מדהים. אף אחד עדיין לא כתב ככה על השואה, ואני לא חושב שמישהו אחר חוץ מ<mark>פרנקל</mark> מסוגל. היא כותבת כמו ילדה קטנה - אני לא יודע איך היא עושה את זה, התשובה היחידה שאני יכול להעלות בדעתי היא שהילדה הקטנה עדיין חיה וקיימת אצלה בפנים והיא פשוט נותנת לה לדבר. כל ה"חזרות" וה"בלבולים" שכתבו עליהם קוראים אחרים לפני הם חלק בדיוק מהדבר הזה. ככה ילדים רואים את העולם. אני לא מכיר עוד קול כזה בספרות. התרגלנו כ

יש לציין הסיפור הזה פשוט ניפלאה. יש בוא כ"כ הרבה מסר. איך בממלכת הנסיכה כל החיות חייו בהרמוניה. על הדבורה שנתנה דבש. על הפיל שנתן צל בימיים חמים על הכלב הנאמן. החתול הבטלן...כל חייה וחייה..נתנה משהו מעצמה וכולם חייו בשלווה עד שהגיע הזחל שהיה רעב..רעב למגע הוא ידע בדיוק את להקניט כל חיה כדי שתיגע בוא..הדבורה עקצה. הכלב נשך..וכך הזחל טפח וטפח עד שהיה עצום והגיע לנסיכה שהייתה אמיצה..היתסכלה עליו ואמר