בני ציפר

בני ציפר

סופר


1.
בשום פנים ואופן לא הייתי יכול לחיות עם אישה. העולם היה יכול להיות כל - כך יפה בלעדיהן! אבל ידוע שרוב הקוראים של ספרים, וגם של עיתונים וכתבי - עת, הם נשים והרוב המספרי שלהן בעניין הזה קובע הצלחות וכישלונות של סופרים, ולכן, קוראות יקרות! אל נא תתנקמו בציפר בגלל הדעות שלי. תפסו אותי ברחוב, תעשו לי לינץ', אבל אל תחרימו את ציפר." בפסיפס של תמונות מחייהם של ציפר ויו, בני - זוג הומוסקסואלים מתל אביב, נפרש עולמם האפל הרווי חשדנות הדדית, קטטות וניסיונות התפייסות, אך גם אהבה גדולה ומסירות אין - קץ. "ציפר ובני מינו" הוא פוגה לשני קולות, המנסה לפרוץ בדרכה הפרובוקטיבית והמשועשעת כביכול את גבולות המהוגנות, ולהשמיע במלוא הכנות את צעקתם של הלכודים בסבך האהבה המתביישת עדיין לומר את שמה....

2.
"הבנתי פתאום שבארץ השכנה שנולדתי בה ובה אני חי כל חיי, השירים הם כבר לא השירים שלי, ואני בקושי מבין את העברית שלה, ושאחת משתיים: אני מזדקן ועל כן נעשה יותר ויותר זועף, או שארצי, הו ארצי מולדתי, היא זו שהולכת לנו לאיבוד בין האצבעות, ואין דרך אלא לחזור ולקשור את הסנדלים לרגליים ולהתחיל, לאט-לאט, ללכת". דברים אלא של בני ציפר בעת ביקור בירדן מעידים היטב על יופיו של הספר בינינו, הלבנטינים ועל הגישה המייחדת אותו. זהו ספר על מסעות קרובים, בארצות שכנות ובישראל, שמציבים בפנינו מראה. לא תמיד הבבואה הניבטת אלינו נעימה לנו, אבל ההתבוננות בה מרתקת, חשובה ומאלפת. בספר בינינו, הלבנטינים, אוסף רשימות המסע של בני ציפר, מובאים רשמי ביכורים תכופים בטורקיה ובמצרים, בירדן ובישראל, ביוון ובפריז. הנסיעות מעוררות שאלות רבות, שעוסקות באופיין הייחודי של הערים שהוא מבקר בהן, באורח חייהם של התושבים, בתרבות, בקולנוע, בספרות ובאופן ש"אנחנו" ו"הם" רואים אלה את אלה. עיקר עיסוקו של הספר ביחסים "בינינו" ו"בינם". האם יש בינינו הלבנטינים קווי דמיון? האם ביקורים הדדיים עוזרים להדגיש את הדמיון או שמא מבליטים דווקא את השוני? ציפר, שאיסטנבול וקהיר הן ערים שהוא מעיד כי הן ביתו השני, פותח בפנינו דלת להבנת קסמן וקסם הלבנט. "אני מאמין ברעיון של הפתיחות בינינו לארצות הלבנט, וזה המינימום שאני יכול לתרום לשלום במזרח התיכון. מהבחינה הזאת, לא אכפת לי אם הספר לא יצליח מסחרית. העיקר שיהיה קיים". בני ציפר - סופר ועיתונאי. כותב בעיתון הארץ ועורך מדור "תרבות וספרות" בו. בין ספריו הקודמים : מארש טורקי, ציפר ובני מינו, עלייתו השמיימה של נעורך הספרותי....

3.
"מארש תורכי" הוא בראש וראשונה סיפור של התחזות: רומן, המתחזה לספר זכרון מתועד, המתחזה לספר מסע אקזוטי, המתחזה לסיפור אוטוביוגרפי, המתחזה למחקר בנושא הלוונטיניות. זה סיפור על החלפת זהויות, סיפור על סיפור, המעלה על הדעת מבנה מתעתע של גן מזרחי, שחומותיו סוגרות זו על זו, לא כדי להגן על הפנים מפני החוץ, אלא מפני שינויים מבפנים. כל התקדמות כאן היא התכנסות, כל מסע מסתיים בהכרה בדבר אי - התועלת שבמסעות וכל כתיבה היא ציטוט. בני ציפר, יליד תל - אביב (1953), למד ספרות צרפתית ומדעי המדינה. משנת 1972 הוא מפרסם שירים, מאמרי ביקורת ורשימות ספרותיות, תחילה ברבעון "קשת" ואחר - כך ב"מאזניים" ובבמות אחרות. משנת 1978 הוא עובד ב"הארץ" ומשנת 1988 הוא עורך את המוסף הספרותי של העיתון. תירגם מצרפתית את "צפע בידי" מאת ארווה באזן, "אוראנוס" של מרסל טיטה ו"הסימפוניה הביזנטית" של ז'אן אוליביה טדסקו, שלושה שהופיעו ב"ספריה לעם" של "עם עובד". "מארש תורכי" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו....

4.
כבר מכיר את כל העולם, ואל על מביאה אותך לשם. אמסטרדם, אתונה והאיים, בנגקוק, ברצלונה, דלהי, לוס אנג´לס, ניו יורק, סיני, פראג, פריז, רומא, בוסטון, איסטנבול, מדריד, טוקיו, מיאמי, לונדון, בייג´ינג, סידני, פירנצה-טוסקנה, הונג-קונג, סקי וירושלים. מסעדות, בתי מלון, בילויים, מועדונים, קניות, מוזיאונים, אירועים מיוחדים לאורך השנה, תחבורה, פארקים, מקומות לילדים, מרכזים יהודיים, שווקים ועוד. ולצידם, המלצות אישיות ואנקדוטות מפי מפורסמים מכל התחומים ותמונות מדליקות מהווי המקום. צבעוני, עליז, מפורט, מעודכן, פונה לכולם ונח לשימוש....

5.
חשיפה: פרשת האוטובוס הטורקי - מה באמת קרה לציפר בדרך מאיסטנבול לקוניה? * מדוע פירסם ציפר את שיריו המפוקפקים של "אייל פבריקנט" ז"ל במוסף הספרותי? * מי הביא להדחתו הזמנית מן המוסף - וכיצד הושתקה הפרשה על ידי התקשורת הישראלית? * מדוע התנפלה על ציפר בתו של רבין בעיצומו של ערב ספרותי בברלין? * איזו שיחת טלפון לא צפויה הביכה את לונדון וקירשנבאום בשידור חי? * מה באמת חושב ציפר על העם הצרפתי? * לראשונה בעברית: קטעים מתוך העיזבון של העורך הספרותי הבכיר * וגם: יומניה האבודים של גרטה קראוס, המזכירה המיתולוגית של "תרבות וספרות" * כל מה שלא תקראו במוסף הספרותי בני ציפר נולד בשנת 1953 בתל - אביב. משנת 1988 הוא משמש כעורך המוסף הספרותי של עיתון "הארץ". שני ספרי הפרוזה שלו, "מארש תורכי" (1995) ו"ציפר ובני מינו" (1999), ראו אור בהוצאת עם עובד. "עלייתו השמיימה של העורך הספרותי" הוא ספרו השלישי....

6.
7.

המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאור בני עמים מאגן הים התיכון, איטלקים, צרפתים ובני העמים הים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית בשיאה ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
בכל ספר שנכתב , כולל יומן מסעות מביא את הכותב, הוויתו ואופיו. ספר זה של בני ציפר מתחיל מטורקיה , ערש הולדתו של המחבר ,עובר לישראל בה הוא מתגו... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ