"מארש תורכי" הוא בראש וראשונה סיפור של התחזות: רומן, המתחזה לספר זכרון מתועד, המתחזה לספר מסע אקזוטי, המתחזה לסיפור אוטוביוגרפי, המתחזה למחקר בנושא הלוונטיניות. זה סיפור על החלפת זהויות, סיפור על סיפור, המעלה על הדעת מבנה מתעתע של גן מזרחי, שחומותיו סוגרות זו על זו, לא כדי להגן על הפנים מפני החוץ, אלא מפני שינויים מבפנים. כל התקדמות כאן היא התכנסות, כל מסע מסתיים בהכרה בדבר אי - התועלת שבמסעות וכל כתיבה היא ציטוט.
בני ציפר, יליד תל - אביב (1953), למד ספרות צרפתית ומדעי המדינה. משנת 1972 הוא מפרסם שירים, מאמרי ביקורת ורשימות ספרותיות, תחילה ברבעון "קשת" ואחר - כך ב"מאזניים" ובבמות אחרות. משנת 1978 הוא עובד ב"הארץ" ומשנת 1988 הוא עורך את המוסף הספרותי של העיתון. תירגם מצרפתית את "צפע בידי" מאת ארווה באזן, "אוראנוס" של מרסל טיטה ו"הסימפוניה הביזנטית" של ז'אן אוליביה טדסקו, שלושה שהופיעו ב"ספריה לעם" של "עם עובד". "מארש תורכי" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו.