ביקורת ספרותית על בינינו, הלבנטינים - סיפורי מסעות - עולמות # מאת בני ציפר
ספר בסדר

---

המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאור בני עמים מאגן הים התיכון, איטלקים, צרפתים ובני העמים הים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית בשיאה .
אנשי התרבות "המערבית :אירופה וארה"ב {בעיקר האירופאים-שהיה להם אובססיה תרבותית מול האימפריה העות'מאנית}-השתמשו בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו את הלבוש והמנהגים המזרחיים.

בני ציפר המחבר -יליד הארץ -1953 להורים שעלו מטורקיה. הוא סופר, משורר עיתונאי ישראלי,ועורך המדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של "הארץ". כמי שקוראת את המוסף הזה מידי שישי הרי שפרסומיו ,הגיגיו והתרשמויותיו ממסעותיו ברחבי הלבנט -מוכרים לי וחביבים עלי .

ציפר יודע לכתוב בשפה עברית שיש רק להתפעל מניקיונה ,רמתה ומיופייה .

מה חיפשתי בלנט של ציפר ?-את סיפוק תחושותיי ותאוותיי למסעות לשני המקומות שלא ביקרתי בהם עדיין -איסטנבול וקהיר .
יותר מכך -הלבנט מושך אותי בכבלי קסמים שרק כיום בבגרותי אני יכולה לנחש מה מקורם. אבי נולד וגדל בטורקיה באיזמיר ועלה לארץ כאדם צעיר ובוגר ,בבית לא דיברו טורקית אלא ערבית -כך שלא ספגתי דבר מאותו לבנט המסתורי והקסום .אבל ביום שהתחלתי ללמוד באונ' על האימפריה העותמאנית- נדלק בי ניצוץ קדומים בלתי מוסבר ויחד עמו גדלה אהבתי ,תאוותי וסקרנותי לקרוא ,לדעת ,לטעום להריח מהתרבות הזאת .ומכאן הקישור החד והברור שלי לקרוא את הספר הזה .

הספר הנו אוסף של רשימותיו כפי שהתפרסמו במוסף ,ובספר אין כל עלילה שמחברת בין הרשימות אלא רק אופי המקומות,האנשים ,התרבות ואהבת המחבר אליהם . ציפר מרבה בעיקר לבקר באיסטנבול וסביבותיה ובקהיר,ובספר הצטרפו רשימותיו גם למסעו בירדן .

הוא מבטא את אהבותיו לספרים ,אוכל, תרבות ,שירה ,לאדריכלות ולאוכלוסיית ההומוסקסואליים והטרנסווסטיטים והם מוציאים את מקומם ברשימות : דמויות ,ריחות, טעמים,שמות של ספרים, סופרים וחנויות ספרים מיד שנייה ומוזיקת הרבטיקו שאותם הביאו פליטי מלחמת טורקיה -יוון ב-1922 לרבעים היוונים העממיים תוך כדי עישון חשיש, שתייה והמילים התייחסו לאהבות קשות ,לבדידות ולעוני של המחברים. הזמרת הראשונה של הרבטיקו הייתה רוזה אשכנזי יהודייה שהוריה ברחו מטורקיה ליוון ,היא נחשבת כיום לאם המוזיקה היוונית בתחום הרבטיקו .לא מזמן ראיתי סרט שנעשה אודותיה והתרגשתי מכל רגע ,ומכל שיר. נחזור לציפר.

את רשימותיו אודות איסטנבול וקהיר אהבתי ואף חשתי את אהבתו ודחייתו הגדולה להם ומאיתם,לגבי ירדן -פחות ,מה גם שביקרתי שם ורוב המקומות שהוזכרו מוכרים לי מהטיול .

אולם לספר יש שלוש חולשות עיקריות שפוגמות בהנאת הקריאה:

חולשה ראשונה -כאשר הוא מתאר ציור כלשהו, ספר ,חנות ספרים ,בניין ,סמטה ,בית -קפה ,דמיוני כקורא נשאר ע"ג דפי הספר .המחבר היה חייב לצרף תמונות נלוות לאותם תיאורים .התמונות אשר משובצות בספר לדעתי נבחרו כלאחר-יד וללא השקעה מחשבתית אמתית לרצות את הקורא ותחושותיו וסקרנותו .

חולשה שנייה- היופי והקסם בקריאת הרשימה במוסף -גדולה וחווייתית יותר ,מאשר קריאתם כאוסף רשימות בספר .כאן ישנה תחושה שהכתיבה נמרחת כמו מסטיק ואולי היה צריך להשקיע מאמץ בלשכתב אותם מחדש .אבל מי שמכיר את ציפר והתנהלותו יודע כי מבחינתו זה היינו אך אם הספר ימצא חן בעיני הקורא או לא .הוא-הוציא את הספר לעצמו ולזיכרון הוריו.

חולשה שלישית -תמונת העטיפה אף היא לא מצליחה להעביר את קסם הלבנט ,וגם פה לדעתי הבחירה נעשתה כלאחר יד.

המלצה ?-רק למי שנפשו נמצאת בלבנט והוא לא קורא את ציפר מידי יום שישי במוסף הארץ .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על בינינו, הלבנטינים - סיפורי מסעות - עולמות #