“סיפור קצרצר מעולה של גנסין, סופר עברי לא כל כך ידוע שנחשב לאבי זרם התודעה בשפה העברית, מתאר בשפה העברית של סוף המאה התשע עשרה את הקרע בין הדור הישן לדור החדש של אותה תקופה, וזאת על רקע הסעודה המפסקת של ערב יום הכיפורים. גנסין בוחר להציג את הקרע בצורה נוגעת ללב, ומורכבת. האבא מהעולם הישן מתואר לאו דווקא כאדם קפדן וזעף, אלא כעדין ורך, וגיטל, הבת, מוצגת בצורה אולי קצת נאיבית, וכמי שבדיוק כאביה דבקה ב”