“אם חשבתם שעגנון מאתגר וי.ל.פרץ קשה, וגם מנדלי וברנר לא עושים לכם חיים קלים, חכו עד שתקראו את גנסין. הוא בקלות מצטרף לרשימה של סופרים יהודים מאתגרי קריאה. ספרות מתורגמת של יצירות עבר עושה לנו חיים קלים, היא גם מתרגמת משפת המקור וגם משנה את הטקסט כדי שיהיה קריא לבני המאה ה-21. מה עושים עם ספרות מקור שנכתבה לפני מעל 100 שנים? הוצאות ספרים נוטות שלא לשנות טקסט שנכתב עברית ולכן כדי באמת להנות מקריאה שכזו עליינו להתמודד עם עברית נושנה ועשירה, להבין את התקופה בה נכתב הסיפור ולהכיר את הסופר וסגנון כתיבתו שאם לא כן נצא לרוב מתוסכלים, אך מי שיהיה מוכן להשקיע ירוויח בגדול.

הנובלה הזו פורסמה לראשונה ב-1905, זהו למעשה סיפורו הראשון של גנסין שיצא לאור ובעקבותיו נודע שמו ברבים.גנסין נתן שמות בני מילה אחת ליצירותיו המרכזיות שהן תואר-הפועל, כגון "הצדה", בטרם", "אצל", "בינותיים", "בגנים", "קטטה" ועוד. את סיפוריו של גנסין מאפיינת עמימות עלילתית, לעתים קרובות הוא איננו מגיש לקורא את העלילה בנוחות אלא מספר על מה שמתרחש סביב ומתוך כך עלינו לפרש את הנעשה. לדוגמא הוא יכול לתאר חדר, את האנשים היושבים ואז ספר על מחשבותיו של האחד ועל מצב רוחו של האחר ומכאן אנו מנסים לפרש את מערכת היחסים בין הדמויות בחדר. תחילה מאוד מאתגר מכיוון שהקוראים למעשה לא מקבלים את ההתרחשויות האמיתיות אלא רק רמזים, קצת מזכיר סיפורי זן. גנסין נחשב לחלוץ העברי הראשון בכתיבה בסגנון זרם התודעה. לא כל הטקסט הוא כזה, אבל חלקים ממנו כן.

העלילה מספרת על נחום חגזר שהגיע לארץ ישראל לעיירה קטנה והוא חולם על חזרה לערים הגדולות של לאירופה, מוטיב שכיח בספרות העברית בתקופה. נחום הוא סופר המעוניין לכתוב ספר עב כרס על הספרות העברית, כשלונותיו ולבטיו בתחום המקצועי והרומנטי עם הנשים סביבו מתוארות בסיפור. לעלילה נכנס גם חבר המפלרטט עם הנשים הסובבות את נחום חגזר, מה שבונה מתח עמום מתחת לפני השטח.
ממליץ לכם לקרוא מאמר מעניין על הסיפור שכתבה נטשה גורדינסקי הנקרא "הצדה ממוסקווה: כתיבתו הפרובינציאלית של אורי ניסן גנסין". קצת הצטערתי שקראתי את המאמר לאחר קריאת הסיפור, מכיוון שהוא מבהיר נקודות רבות וללא ספק יוסיף להבנה וההנאה מן הנקרא.”