ד"ר דליה רבדים, פסיכיאטרית רווקה בת 44, מנסה לטפל בכל העולם ומתקשה להתמודד עם חייה הסבוכים. הפתיח של הרומן הוא סופו של הסיפור מבחינה כרונולוגית. בפרק הפתיח, לאחר אירוע טראומטי בביתה, דליה נמלטת אל שטוקהולם לעבודה במכון החוקר את הדיכאון העונתי. בעת שהותה שם היא מתמוטטת ושבה ארצה ומתאשפזת לאחר ניסיון התאבדות כושל. כשמשתחררת, היא כותבת את תוכן השיחות משם כאקט של ריפוי עצמי. הספר, החל מן הפרק הראשון ועד לפרק הפרידה הוא תוצר הכתיבה הזו. מדוע התמוטטה ד"ר רבדים? התשובה לכך נרקמת לכל אורך העלילה העוסקת במערכות היחסים המורכבים שבין דליה לדמויות משמעותיות בחייה. במרכזה, קשר אהבה בלתי - צפוי עם גבר צעיר ממנה בשנים רבות, שבמהלכו מתוודעת לראשונה בחייה לאהבה ארוטית סוחפת ומתחברת לנשיותה וליצריות המודחקת שלה. ברקע, חברה אלימה שהפרטים בה נעים באי-שקט מתמיד, שותפים למסע היחלצות ממלתעות של ניכור ובדידות, משיני הזמן האכזרי ומתקתוקו של השעון הביולוגי, כמהים לאינטימיות ולאהבה. חרדות ורגשות של מטופלים מהדהדים אצל הגיבורה ומעלים שאלות על עולמם הפרטי של מטפלי נפש ועל דילמות מתוך עולם הטיפול באנשים. מיהו מטופל? מיהו מטפל? במי אנחנו מטפלים, האם ייתכן שאנו מטפלים פחות במי שאינו אהוב עלינו, האם ייתכן שמי שהכי זקוק לטיפול אינו מקבלו? מהו כוח הריפוי של האהבה? הרומן שלפנינו מנסה לתאר "מטפל כבן אדם", רחוק מלהיות אומניפוטנט ולעתים קרובות, במפגש עם המטופלים, חווה בעוצמה את פגיעותו שלו. אביבה איזנברג היא פסיכולוגית קלינית בכירה במרכז הרפואי "קפלן" ברחובות, דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ופרסמה עד כה (נוסף למאמרים מקצועיים) שני רומנים: "חייכי כלה" (הוצאת גוונים, 1997) ו"מקשיב לקולות הלילה" (ספריית פועלים, 2000)...

לפתע, באמצע חייו מגלה עמוס, מנהל בחברה עתירת ידע וקצין צבא בדימוס, שלקה במחלה קשה המאיימת על חייו ומשנה באופן אכזרי את השגרה המוכרת. על רקע המציאות החדשה והאוטית הנכפית עליו, הוא מפליג במסע אל תוך עולמו הפנימי החבוי ומתוודע לרגשות מורכבים המפעמים בו כלפי הסובבים אותו, כשהעבר וההווה, הממשי וההזוי, מתערבבים כל העת זה בזה, בקשרי גומלין רבי-עצמה. מתוך המועקה ואין האונים שהוא חווה, עולה ופורצת תאוות חיים סוחפת הבאה לידי ביטוי בחיפוש מפתיע אחרי אהבת נעוריו הבלתי ממומשת ובמערכת יחסים סבוכה, טעונת תשוקה ובלתי צפויה הנרקמת בינו ובין אישה שבה הוא פוגש בנסיבות מחלתו. הרומן מתאר בריאליזם מחודד תמונות מתוך הוויה של בית-חולים, שכאב והומור שזורים בה והדמויות הצבעוניות המאכלסות אותה, על אף שהן שייכות לעולמות שונים ורחוקים זה מזה, מקיימות ביניהן שיח המבוסס על הסוד המשותף שאותו הם חולקים. זהו ספרה השני של המחברת אביבה איזנברג, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה בבית חולים כללי, השואבת את החומרים ביצירתה ממפגשים אנושיים מרתקים הן עם החולים והן עם המטפלים בהם....