יוחאי אופנהיימר

יוחאי אופנהיימר

סופר


1.
אבות ישורון (1992-!904) הוא מן היוצרים החשובים בשירה עברית, שכתיבתו המורכבת, ולעיתים הסתומה, לא זכתה עד כה לביקורת מקיפה. הספר תנו לי לדבר כמו שאני עוקב אחר התמורות שעברה שירתו, כדי לשרטט את תהליך התגבשותה. ישורון החל לכתוב בסביב שבה שלטה הפואטיקה הניאו סימוליסטית של משוררי חוג שלונסקי -אלתרמן, שהיתה זרה לו. עד סוף שנות החמישים מבטאים שיריו התלבטות בין נורמות פואטיות מקובלות אלה, לבין מזגו האמנותי השונה. מזג זה מצא את ביטויו המלא ביצירתו רק משעה שישורון השתחרר מהסגנון הרווח, וגיבש לעצמו פואטיקה ``אקספרסיוניסטית`` עצמאית. חלקו הראשון של הספר מתמקד בנושאים המאפיינים את כתיבתו: שירת תל אביב, על רחובותיה, בתיה וחצרותיה, שתמיד היא גם שירת זיכרון לעיירת הולדתו בפולין; שירתו הפוליטית, אשר הציגה מתחילתה, בשנות החמישים, עמדה אופוזציונית כלפי התרבות הישראלית, הן ביחס לערבים ולגורלם במלחמת השחרור, והן ביחס לשאלת ייצוגה של השואה. כמו כן, עוסק חלק זה ביסודות הביוגרפיים של שירתו ובזיקתם לדגמים רווחים בשירה העברית של כתיבה אוטוביוגרפית, וידויית. חלקו השני של הספר מתמקד בפואטיקה של המשורר, ומתאר את שלבי עיצוב סגנונו הייחודי בעל החידושים הלשוניים והמבניים. יוחאי אופנהיימר הוא מרצה בחוג לספרות עברית, באוניברסיטת תל אביב....

2.
אנא מן אלמגרב הוא ספר המחקר הראשון המוקדש ליצירתו של המשורר ארז ביטון. ביטון פרץ אל עולם השירה הישראלי בשני ספרים מכוננים, מנחה מרוקאית (1976) וספר הנענע (1979). ספריו הנוספים של ביטון הם ציפור בן יבשות (1990) תימביסרת - ציפור מרוקאית (2009) ונופים חבושי עיניים (2013). שירתו של ביטון סימנה מהפיכה פואטית ותמטית, וסללה נתיב חדש בשירה הנכתבת עברית בישראל. ביטון, יליד אלגיר, בן להורים מרוקאיים, עלה עם משפחתו ללוד בשנת 1948 כשהוא בן 6. בגיל 11 התעוור ונותר גידם מפגיעת רימון. ביטון נשלח לבית חינוך עיוורים בירושלים, וחוויותיו בשנים אלו הן המסד הרגשי לספרו האחרון, נופים חבושי עיניים. ביטון סיים תואר שני בפסיכולוגיה שיקומית ועבד במשך שנים ארוכות כמטפל ועובד סוציאלי. בספר משתתפים חנן חבר, חביבה פדיה, גלילי שחר, מתי שמואלוף, אלמוג בהר, הדס שבת-נדיר, עמרי בן יהודה, קציעה אלון ויוחאי אופנהיימר....

3.
"את ההיסטוריה הפלסטינית ובמיוחד את הנכבה הצליחה הסיפורת העברית לעקוף, אם לא למחוק; והשקיעה בכך דמיון ומאמצים עצומים."ייצוג העניין הערבי בסיפורת העברית של המאה העשרים משקף את הדימוי העצמי הציוני של החברה היהודית בימי המדינה-בדרך ולאחר מכן – של החברה במדינת ישראל. מעבר לגדר עוקב אחר ייצוגיו של נושא זה בשלביו השונים. בשנים האחרונות רווחה ההנחה, כי במאה העשרים התחולל בארץ-ישראל תהליך של מעבר מחברה המייצרת אידיאולוגיה המונית – ציונית-התיישבותית – לחברה המייצרת אוסף מגוּון של סיפורים המערערים כל אחידות ורציפות. על רקע זה בוחן יוחאי אופנהיימר את היחס אל הציבור הערבי-הפלסטיני, ושואל: האם גם במסכת זו הסתמנה תמורה דומה? האם הערבי בספרות הישראלית של ימי המדינה נתפס באורח שונה מהדרך שבה נתפס והוצג בתקופת היישוב? מה היתה השפעת חילופי הדורות הספרותיים ושינויי הנורמות הסגנוניות על דרכי ייצוגו בסיפורת? כיצד הכתיבה המזרחית פתחה דרך לייצוגו של הערבי, שהיתה זרה לסופרים ציונים שרקעם מערבי? מה תרומתם של יוצרים ערבים בעברית לגיבושה של פרספקטיבה מובדלת ומובחנת מכתיבתם של יוצרים יהודים?הדיון שמציע כל אחד מהפרקים התקופתיים מביא בחשבון את מכלול היצירות שנתפרסמו באותן שנים כדי להצביע על דפוסים נרטיביים משותפים, המופיעים בו בזמן בסיפורים שהם שונים לחלוטין אלה מאלה מבחינה אידיאולוגית או פואטית. חשיפת הנרטיבים המשותפים מבהירה את ערוצי הדיאלוג הפנים-תקופתיים ואת הפולמוסים הספרותיים הסמויים, כמו את המימושים השונים באיכותם של נרטיבים אלה. בסיכומו של דבר, בדיקת ייצוגים שונים של הערבי מאשרת את ההנחה על אודות התמורות הפנימיות שעברה התרבות הישראלית, אך עם זאת חושפת את מחסומיה הקבועים, אשר משמרים דימויים ונרטיבים אוריינטליסטיים החוזרים ומופיעים בתקופות שונות.מעבר לגדר הוא חיבור מקורי וחדשני המעלה תרומה חשובה לחקר הספרות העברית. יוחאי אופנהיימר מלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ספרי מחקר קודמים שלו: תנו לי לדבר כמו שאני: שירת אבות ישורון (הקיבוץ המאוחד 1997), הזכות הגדולה לומר לא: שירה פוליטית בישראל (מאגנס 2003)....

4.
הספר מציג מחקר מקיף של השירה הפוליטית הישראלית מאז שנות הארבעים של המאה העשרים ועד שנות התשעים שלה. פרקיו מנתחים את יצירות המשוררים מצד הזיקה בין הפואטיקה של המשורר לבין ההיבט הפוליטי של יצירתו, בין האמירה הפוליטית - אידאולוגית ביצירתו לבין המנגנונים הספרותיים שבתוכם נוצרה ובין מנגנונים אלה לבין הנורמות הספרותיות של הזמן. הספר עוסק במשוררים חשובים שטרם זכו לדיון מחקרי של ממש (ויזלטיר, לאור, דיצני) וכן במשוררים שנידונו ונחקרו לא מעט (אלתרמן, גרינברג, עמיחי, רביקוביץ, זך) ומציע קריאה חדשה בכתיבתם. זהו דיון שיטתי ראשון מסוגו בשירה הפוליטית הישראלית כמכלול, והוא ממלא חלל בביקורת התרבות והשירה העברית בכלל ובביקורת השירה הפוליטית בפרט. הדיון במשוררים ובפואטיקות המרכזיות שהעמידה השירה הישראלית נשען על בסיס תאורטי אשר מאפשר את הקריאה החדשה של הטקסט הספרותי. בתוך כך הוא מאיר נושאים מרכזיים כמו: מאפייני התרבות הישראלית והזהות הלאומית, היחס לשואה וההבדל בין זיכרון לאומי לזיכרון פרטי, הקול הנשי בשירה הישראלית ונקודת המבט הפוליטית הייחודית לו, המכנה המשותף למשוררי הימין וחזונם הפוליטי לעומת האידאולוגיה האלטרנטיבית של משוררי השמאל, ייצוג השאלה הערבית בראשית תקופת המדינה והתמורה שהתחוללה בו בעקבות מלחמת לבנון והאנתפאדה הראשונה. שאלות אלה ואחרות, הנוגעות בספרות ובאידאולוגיה כאחת, אינן נחלתה של האקדמיה בלבד אלא הן עשויות לעניין קהל קוראים רחב....

5.
6.
7.
בסיס מודיעין קטן בסיני. דֶדֶה, חייל משקיען, מתקומם נגד אחד ממפקדיו, שכופה את עצמו על חיילות הבסיס בלי שמץ בושה. דדה אינו לבד במאבקו; עוד חיילים מצטרפים אליו, לא מרתיע אותם העונש הצפוי, ובלי היסוס הם הולכים אחריו לכלא, דבקים במטרתם ובחברותם. גם קודם דדה לא הִרבה לצאת הביתה, כי מה שמחכה לו שם מפחיד אפילו יותר ממאסר. הוא מעדיף לטלפן מדי פעם, לשאול מרחוק. על זה הוא לא מספר לחבריו, גם לא לחיילת שהתאהב בה ושאינו משלים עם סירובה. הסוד הזה שהוא שומר בלבו מעסיק אותו יותר מכל השאר. בשתי התמודדויות עליו לעמוד, לא לבדו, ועד שיוכרעו אין נחמה גדולה יותר מן הקִרבה הנוצרת בין מי שנאבקים יחד – אם במרותו של קצין מושחת ואם במרות אחרת, גבוהה וחזקה הרבה יותר. יוחאי אופנהיימר מתגלה כאן לראשונה כמספר מוכשר. בשפה דיבורית קולחת להפליא הוא מצליח להתוות דמות של גיבור שובה לב – חייל מצפוניסט, מתריס, נחוש במלחמותיו ובאהבותיו. ...

8.
9.
10.
11.
ברנר עשרים וארבע הוא סיפורה של משפחה אחת ומסעה מפולין של שנות העשרים עד ישראל של שנות החמישים. האב, אברם, הוא בונה מצבות, הקשור לזיכרונותיו מבית הוריו שחרב בשואה. האם, עמליה, היא תופרת, שמתקשה להשלים עם האופקים הצרים של חיים במושבה קטנה, ומחפשת שוב ושוב דרכים להיחלץ מהם, אם לא במציאות לפחות בפנטזיה. ואילו הבת והבן, מלכה ומושיקו, נאלצים להתמודד עם ההלם של מלחמת השחרור, ועם האפשרויות שנפתחות ונסגרות בפניהם במדינת ישראל הצעירה. העלילה מתנהלת על פני צירים היסטוריים גדולים - הגירה, מלחמת העולם, הקמת המדינה - אבל פרטיה נחשפים רק מנקודות המבט האישיות לחלוטין של ארבעת הגיבורים, מתוך עולמם הפנימי, האפל לפעמים, שאינו גלוי אפילו ליקיריהם. והחיבור הזה, בין ההיסטורי לבין הפרטי, האינטימי, הוא שמעניק לרומן את ייחודו ויופיו הנדיר. אלי הירש מהביקורת על הקמע של דדה (2016), הרומן הראשון של יוחאי אופנהיימר: "את 'הקמע של דדה' בלעתי בלילה אחד וזה קורה לי לעתים נדירות" – מאיה לוין, לאישה "אופנהיימר לא מכריז עמדה פוליטית. סיפורו מינורי בנימתו, גם כשההתרחשות דרמטית. מה שיש לו לומר מוטמע בנחת בספרות המשובחת שכתב." – תלמה אדמון, מעריב "אם אני מזכיר את סגנון הכתיבה, הרי שלא ניתן להתעלם מן הלשון המדויקת והחפה מעודף ספרותיות ברומן כולו. אכן, תפירה מוקפדת של תחביר לצד חיבורי מלים, יוצרים מבע טקסטואלי קריסטלי. אופנהיימר בכתיבתו שוזר רק מעט מן האמצעים הקישוטיים, וככה הוא הופך אותם לפנינים" – סמי ברדוגו, הארץ...

12.
המשורר וחוקר הספרות יוחאי אופנהיימר עוסק שנים רבות במחקר על השירה הפוליטית בישראל, למן קום המדינה ועד ימינו, לצד כתיבה על ספרות מזרחית וכמובן כתיבת שירה. כעת רואה אור הפואמה שלו גולדה אמרה לא הסובבת סביב מלחמת יום הכיפורים, הזמן שלפניה והזמן שאחריה. יוחאי אופנהיימר היה נער בזמן המלחמה, וזיכרונותיו ממנה הפציעו בפואמה בדמותו של הילד יוסי, שמשוטט בין הוריו, בין מורי בית הספר וחבריו, בין הרחובות שמתמלאים חרדה ואבק שריפה, בין הציפיות והאכזבות, קולותיהם של הפוליטיקאים והגנרלים ודממת המוות הנורא. אבל הפואמה אינה רק רשומון של התקופה. לאורכה ולרוחבה משובצות שורות המתארות רגעים קטנים של התנגדות, ליריות אנושית בדמות תשוקה לרקוד ולאהוב, שיחות של איש ואישה, אם שכולה שחוטפת את גופת בנה, ואפילו כמה ילדים ששורפים ספריה....

13.

קראתי את הספר בכיף גדול. אני רק יכול לומר שהעלילה לא היסטרית כמו שמתואר בגב הספר. התחברתי פחות למפקד שעשה מה שהרבה מפקדים עשו לפני 40 שנה. גם... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
הרומן, המספר על חייל מצפוני שזוכה להתגייסות חבריו בבסיס, מכיל יסודות חשובים להבנת ההוויה הישראלית כיום. יתרה מזו, הספר עוסק למעשה בקונפלי... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
דדה חייל בסדיר שמשרת בבסיס מודיעין בסיני בצה״ל של שנות ה70, צבא ההגנה לישראל נראה ומרגיש שונה לגמרי מהצבא של היום ועם זאת נראה כי נקודות דמ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ