אפרת דנון

אפרת דנון

סופרת

ילידת רמת השרון, 1976. למדה שלוש שנים בבית הספר לאמנויות "קמרה אובסקורה", במגמת כתיבה ותסריטאות. למדה ספרות באוניברסיטת תל-אביב ותואר שני בלונדון (לימודי מגדר). הצגה המבוססת על "דג בבטן", ספר הביכורים של אפרת דנון, הועלתה בתיאטרון תמונע בתל אביב בעיבוד ובבימוי של לילך דקל-אבנרי. אפרת זכתה בפרס נשיא המדינה ליצירת ביכורים בעברית לשנת 2005.
1.
קול חדש, צלול ומובחן, כמו של אפרת דנון לא מתגלה בספרות העברית אחת לשנה, אף לא אחת לשנתיים. לכן הספר הזה הוא סיבה להתרגשות. כתיבתה של אפרת דנון ספוגה חמלה, אך זו אינה מעמעמת את המורכבות של המצב הרגשי והנפשי של הדמויות ואינה מספקת להן פתרונות קלים. דמויותיה נשאבות כמעט בעל - כורחן להזדהות עזה עם דמות חריגה ודחויה שלמולן, ובו - בזמן גם מזדהות עם דמות נגדית, זו הדוחה והפוגעת; ומצד אחר, בכל מקום שבו היינו מצפים לאינטימיות, מחליפים אותה ניכור וחוסר אמון. המשפחות בסיפוריה של דנון הן משפחות שבהן ילדות וילדים מתבוננים בעין בוחנת וחשדנית בעולמם של הוריהם, והורים חשים רגשות מעורבים כלפי ילדיהם. המבט הילדותי מתעד את השקרים שעליהם מתבססת המסגרת המשפחתית וחושף את המלכוד שבו נתונים כל אלו שנאחזים בה ; והאמביוולנטיות של המבוגרים אף היא מרמזת, מכיוון אחר, על המתרחש מתחת לפני השטח של האידיאלים המשפחתיים המתעתעים. "בסיפוריה של אפרת דנון עומדת כמעט תמיד תודעה נשית אחת, זו של הנערה הנפקחת אל העולם, המתבוננת בדמות נשית אחרת, שחיה את נשיותה ומיניותה 'עד הסוף': חברה, אחות, או אם. ברגישות גדולה לפרטים, ביושר של מי שאיננו מכריז לרגע על יותר ממה שיש לו בלשון או בעולם, ובעין שמצליחה ללכוד את הממד הדרמטי, המזעזע לעתים, שבאפיזודות היומיום התפלות ביותר, ממפה אפרת דנון את האפשרויות של הקיום הנשי הפראי, השואף לטוטאליות שמכלה את עצמה. במבט של אפרת דנון, השואל 'מהי נשיות' יותר מאשר מקבע אותה, משוקעת תמיד פקעת של ניגודים רגשיים עזים, שיוצרת בסיפורים שהיא כותבת מעין חשמל סטאטי: בעתה, תשוקה, בלבול, תחושת אובדן, היקסמות, דחייה והאריס של הלא - ידוע. "סיפורי הביכורים המרשימים האלה הם בעיני לא רק עדות לכישרון הסיפור הוודאי של הכותבת, או למצוקותיו של קול פרטי אחד מול המחנק של המשפחה והסדר החברתי, אלא יותר מזה: הסיפורים מטילים אלומת אור חזקה על השדה המעורפל של הקיום הנשי. התודעה הנשית המבקשת לברר את עצמה, ולהמציא את עצמה, נדמית לעיתים כעונש. "אפרת דנון יודעת משהו גם על העונש, גם על הבחירה האמיתית או המדומה בו, וגם על רגש האהבה והחמלה כלפי הדמויות הנשיות האלה, רגש שמצליח להתקיים כנגד כל הסיכויים, למרות הכל". רונית מטלון אפרת דנון, נולדה ברמת השרון ב1976 - . לומדת ספרות באוניברסיטת תל - אביב. 'דג בבטן' הוא ספרה הראשון....

2.
שלוש הפעימות של 'עץ, בית, טקס' מתרחשות זו אחר זו, באותה סביבה ישראלית, מאמצע שנות ה-90 ועד כעשר שנים לאחר-מכן. הן חולקות דמויות משותפות אחדות (כולל דמות משנית ההופכת להיות מרכזית ושבה ונבלעת בשוליים האגביים), וגם שורת דימויים ומחוות; אך בעיקר הן נקראות זו מול זו, כי הן שלוש וריאציות, המאירות אחת את האחרת, על מצבים של אובדן, התרחקות ונתק. סביב עץ נגוע ההולך ומתחרר, סביב מאבק על בית שננטש ועומד להימכר, ולנוכח טקס של יום-הזיכרון לחללי צה"ל המתגלגל אל סיום לא-צפוי, נחשפים ילדה שמעכלת את מות אמה; וזוג הורים שאינם יכולים יותר להיות יחד, לאחר שבנם נהרג בתאונה לקראת תום שירותו הצבאי בחברון; ואֵם לתינוקת החוֹוה את אובדנו של העולם שהיה שלה לפני הלידה, ואת הזרות שקמה עכשיו בינה לבין חבֶרתהּ הסימביוטית. עולם ישראלי אופייני ונורמלי מאכלס את פני השטח של כל אחד מן החלקים. אבל מתחת לשגרה הכמו-טריוויאלית, שפרטיה מעוצבים באמינות רבה, ולמחוות החוזרות שלה, כבושים התהליכים האמיתיים הזורמים כל העת, שבהם גיבורי הספר מדברים אל עצמם. במקביל לכל מה שקורה בחוץ סובבת התודעה במעגלי הזיכרון, ואפרת דנון מוליכה אותה אט-אט, בניקיון של יד אֲמוּנָה, אל נקודת ההעזה, שבה כל אחד מן הגיבורים מסוגל לספר לעצמו מה שלא היה מסוגל בתחילה. בספרה השלישי, 'עץ, בית, טקס' (קדמו לו 'דג בבטן', 2004; 'קֶרח', 2009) מראה לנו אפרת דנון – באורח משוכלל וחזק מאי-פעם – עד כמה היא נֵיחנָה "בעין שמצליחה ללכוד את הממד הדרמתי שבאפיזודות היומיום... ויוצרת בכתיבתה מעין חשמל סטאטי", כפי שכתבה עליה בזמנו רונית מטלון....

3.
קרח מאגד נובלות וסיפורים קצרים, הכתובים כמונולוגים. כל אחד מהם נמסר מתוך תודעתה של הדמות המרכזית בו. כך למשל, בסיפור "בית" המתרחש בערב פסח, מתארת דליה, אישה מבוגרת ובודדה, את שגרת חייה בצל הגעגוע לילדיה החיים בחו"ל. ההזמנה להשתתף בארוחת החג אצל קרובי משפחה, מתבטלת במפתיע. בצר לה היא מפתה את בנם הקטן של השכנים החדשים לארח לה לחברה. ציונה, גיבורת הנובלה "לעוף", המרותקת לכיסא גלגלים, מתגעגעת למטפלת הפיליפינית שלה, שנמלטה מפניה ומפני בנה. ב"תמונה" מתאר חייל המשרת כטבח בבסיס צבאי פתוח, את שגרת חייו הנעה בין ביקוריו בבית החולים שבו מאושפז אביו החולה, לבין המרדף שהוא מנהל, באמצעות המצלמה שלו, אחרי חברתו לשעבר המשרתת באותו בסיס. חני, גיבורת "פתיתים לבנים", היא ילדה שמנה ובודדה המשמשת כשמרטפית של צחי, אחיה הקטן של חברתה הטובה. כל אחת מן הדמויות הללו נושאת עמה סודות מעיקים. כולן מנסות, כל אחת בדרכה, להסתיר מעצמן ומאחרים את הפגיעוּת, התוקפנות וחוסר האונים שלהן. דנון נוטעת את סיפוריה בחצר האחורית של ישראל בת הזמן. כוחה מתגלה באופן שבו היא שוזרת בין החיים האינטימיים של הדמויות בסיפוריה לבין מארג עשיר של זיקות חברתיות ופוליטיות הפרושות על פני מרחב הקיום הישראלי העכשווי. ה"פוליטי" לא נוכח בסיפורים בגלוי, הדמויות בסיפורים השונים לא עסוקות בו, ועם זאת הוא מניע את מהלכי חייהן גם בלי שהן נותנות על כך את דעתן. בסיפוריה מיטיבה דנון להבחין בין שגרות לשון שונות. העברית שבה היא כותבת דיבורית מאד ועם זאת רהוטה ומדויקת. הרגישות הבלתי מתפשרת שלה כסופרת התלבטה כבר בספרה הראשון. רונית מטלון תיארה את כתיבתה כמתאפיינת "ברגישות גדולה לפרטים, ביושר של מי שאיננו מצהיר לרגע על יותר ממה שאין לו בלשון או בעולם, ובעין שמצליחה ללכוד את המימד הדרמטי, המזעזע לעיתים, שבאפיזודות היומיום התפלות ביותר". הקריאה ב"קרח" מטעינה את דבריה של מטלון בתוקף מחודש. ספרה הראשון של אפרת דנון, "דג בבטן" ראה אור במסגרת סדרת ספ ובשיתוף הספריה החדשה. הוא זיכה אותה בפרס נשיא המדינה בשיתוף האוניברסיטה העברית ליצירת ביכורים, לשנת 2005. דנון נולדה ברמת השרון ב- 1976. היא חיה ולומדת בלונדון....

4.

צורב, כשקוראים את הספר הזה מרגישים כאילו באמת מישהו האביס אותך בשקית קוביות קרח. הספר מורכב מסיפורים קצרים,ששזורים זה בזה, ומעל כולם מרחפת... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ