וואו איזה ספר.
אני במחסום קריאה ובו זמנית יש לי עכשיו איזה 4 ספרים שהתחלתי אבל כל הזמן מזיזה לצד ולא מצליחה להמשיך לקרוא.

לפני כמה ימים פיניתי את הארגז עם הספרים של כנרת זמורה שקניתי במבצעים לפי המלצה של חבריי מכאן מהאתר, ואז ראיתי את הספרון הקטנטן הזה שקרץ לי, להתחיל ולקרוא אותו...

אני אוהבת את השירים של <mark>אביב גפן</mark> ולא את כולם מכירה אן זוכרת את המילים אבל הוא כותב מאוד יפה, ויש שירים שנוגעים

הייתי ילדת אור הירח, אבל <mark>אביב גפן</mark> התבגר ואנו התבגרנו יחד איתו. כאב האוהב והמסור שהוא הפך להיות, מובא לפנינו ספר חביב ומתוק שאותו הוא הקדיש לילדיו המתוקים, אליוט ודילן. הספר כתוב בצורה יפה, כראוי למשפחת גפן הידועה בכתיבתה. כריכת הספר והאיורים הכלולים בו עושים חשק לקרוא. כמו כן, לאורך המסע יש תחושה נעימה של שוקו חם עם המון המון מרשמלו המתפשט בגוף ומחמם את הלב. תחושה של חורף, שלאור הימים החמים שבחוץ

אתמול התחלתי לקרוא את הספר ילדי יום ראשון שכתב <mark>אביב גפן</mark> ויצא לאור לפני עשרים שנה. הספר כיאה ל<mark>אביב גפן</mark>, מתחיל וגם ממשיך באופן די פסימי. אביב מספר על עצמו מימי היותו נער מוחרם, שבנוסף לבעיות החברתיות בכיתה, מלוות אותו תחושות קשות שהוא צעצוע משומש של ההורים שלו. במיוחד של אביו שלפעמים זוכר להתייחס אליו, אבל פעמים רבות הוא כאמור, מרגיש כמו צעצוע נשכח על מדף שרק צמא לתשומת לב. הוא ממשיך ומספר כי חסרה

קניתי את "ילדי יום ראשון" בשיא ההערצה שלי ל<mark>אביב גפן</mark>. הביקורת שלי בזמנו תאמה את ההערצה שלי "או-מיי-גאד- איזה ספר פאקינג אדיר יואו"

יש לי קטע כזה,סליחה על הבוטות,לקרוא בשירותים. מדי פעם אני פשוט שולפת באקראי ספר מהמדף ורצה אל "עיסוקיי"..
ואותו ספר אקראי יושב שם תקופה מכובדת עד שאני מחליטה לעשות סדר.
אז זה קרה יחסית לא מזמן,שאותו ספר נבחר באקראי אך עם לא פחות כבוד לשעשע אותי (ואת אלו שיבואו אחרי

הענקתי לספר 4 כוכבים, כי למרות שמדובר מבחינתי באסופת טורים, שלא לומר פתקים או פתקיות, עדיין יש בו מעין פתיחת צוהר לזכרונות ולחוויות של אמן מוכשר שגיל ההתבגרות שלי ואלבומו הראשון שלובים זה בזה...אז נכון ש<mark>אביב גפן</mark> הוא מסוג האמנים שיודעים ליחצ"ן את עצמם יופי על גבי דפי העיתון ונדמה שאת כל מה שיש לו לומר הוא כבר אמר (ובבוטות), ובכל זאת, כנראה שרוח קצת אחרת, רגועה ו/או בוגרת יותר, אולי סוג של הדרת כבוד

מאז ומתמיד כתיבתו של <mark>אביב גפן</mark> היוותה השראה עצומה עבורי. כאשר שמעתי על הספר הזה, אשר מציג קטעים פרי עטו של אביב הכתובים בצורת פרוזה, הדבר הראשון שעשיתי היה להזמין אותו בחנות הספרים הקרובה לביתי.
ניגשתי אל הספר הזה עם הרבה ציפיות שלא נופצו כלל בזמן הקריאה. אציין כי הוא לא מהספרים הטובים שקראתי, ואני עוד מתחבטת עם השאלה האם ניתן לקרוא לאסופת הזיכרונות הכתובים הזו "ספר". אבל בכל זאת, אביב מעניק למערי

מי שמחובר ל<mark>אביב גפן</mark>(לאו דווקא למוזיקה שלו בלבד)הספר הזה הוא נכס בשבילו.
אביב מתאר את הרגעים העצובים,השמחים,והאינטימיים של החיים שלו בצורה כ\'\'כ חודרת.
אהבתי מאוד,מומלץ מאוד לאוהבי <mark>אביב גפן</mark>.

אין לי את הספר הזה, אבל אני מקווה שיהיה לי אותו בקרוב...
אני בטוחה שהספר הזה כמו הספר השני הוא מעולה ומדהים!
טוב.. ככה זה <mark>אביב גפן</mark> תמיד חייב להפתיע והוא עושה את זה ביג טיים!!!
אין ולא יהיה אמן כמוהו...

אני קראתי את הספר.
אני חושבת שהספר הוא מאוד מרתק המראה את חייו של האמן המדהים הזה שנקרא <mark>אביב גפן</mark>.
אני חושבת שזה ספר מאוד חושפני ומאוד מרגש כאחד.
אני ממליצה בחום לקרוא אותו לכל מי שחובב את <mark>אביב גפן</mark>.