אורי ברנשטיין

אורי ברנשטיין

סופר


1.
באותו החדר, באותו האור 1962 בעונה קצרה 1967 כולם מעשים בודדים 1974 ערב עם סו (מחזור שירים) 1976 עמק השווה 1979 עם מוות (מחזור שירים) 1982 שירים נבחרים 1982 - 1962 1985 מה שנשאר, מה שלא 1986 עניין פרטי (מחזור שירים) 1992 זמן של אחרים 1996 מן המקום החדש (מחזור שירים) 2000 על אהבה אחת ויחידה 2002 שירים חדשים: שני מחזורי קינה אברהם אבינו בניו יורק (פואמה)...

2.
בקובץ מאמריו 'על הפרסונה' עוסק אורי ברנשטיין, מבכירי המשוררים בישראל, בכמה מנושאי היסוד של השירה המודרנית. במאמר הפותח את הספר הוא מבקש לבחון ולברר האם האדם הנוכח בשיר שונה מן המשורר שכתבו, האם הוא בעל קול, היסטוריה וסגנון דיבור משלו, ואיזה הם הנושאים הייחודיים לו והממלאים את עולמו. בבואו להשיב על שאלות אלה, מדגים ברנשטיין כיצד ה"פרסונה" הנבראת בשיר משתלטת על המשורר הכותב, לעתים בעל כורחו ולעתים מתוך הזמנתו הנלהבת.המאמר השני בספר משרטט את שני הקטבים המאפיינים את השירה: מן העבר האחד מצויה השירה הקונקרטית, המתמקדת בתיאורו של העולם החיצוני, ומבקשת לעמוד על מהותו הרוחנית של עולם זה, מתוך כל שהיא פורטת אותו לפרטיו. מן העבר האחר ניצבת השירה האבסטרקטית, המתעלמת מן העולם הריאלי שמחוץ למשורר. לטענת המחבר, התבוננויות פואטיות אלה - על אף שלכאורה הן שונות ומנוגדות - מתלכדות ומתמזגות בשירה המודרנית. "הפרסונה השירית" עוברת ביניהן חליפות - ובהתייחסות זהה - כשהיא נעה בין העולם החיצוני, הנראה, לזה הפנימי-נפשי, הסמוי מן העין.מאמר אחר עוסק ביסוד הכישוף שבשירה. כהדגמה לכך מנתח הכותב בהרחבה את שירתה של המשוררת דליה רביקוביץ, שהאמינה בנוכחותם של כוחות מאגיים בפרסונה "המשוררית" שלה. במאמר נוסף עומד המחבר על תבניות שונות אותן מעצבים המשוררים בבואם להצדיק את השימוש בביוגרפיה שלהם בשירתם וכיצד הופכת זו, במהלך השיר, לתולדות החיים של הפרסונה המדברת.מכלול המאמרים שבספר יוצא חוצץ כנגד התיאוריות הרווחות על "מות המחבר" (בארט ופוקו) וכנגד הפוסט מודרניזם והדה-קונסטרוקטיביזם - השקפות עקרות שלדעת הכותב אבד עליהן הקלח, והוא מציג תחתן תיאוריה המדגישה את הדמות הנבראת בשיר, שהדיאלוג בינה לבין המשורר הכותב הוא מעיקרי מהותה של השירה. ברנשטיין מפליא לתאר, לנתח ולאשש את ההשקפה העומדת ביסוד תפיסתו זו, עד שפרקי הספר המתאפיינים בכתיבה מפוכחת, מדויקת ומזוככתף מתגבשים לכלל מסה מרהיבה, מרתקת וייחודית, שבמרכזה "אני מאמין" פואטי מקורי ורב-תובנות של משורר שאינו מתגדר בלת"ת אמות שירתו שלו, אלא מבקש לרדת לשורש מהותה ועניינה של השירה העולמית מאז ומתמיד....

3.
4.
"באותו יום ממש ששנים הכשרתי את עצמי לקראתו, הופיע אלי יוסף טרומפלדור בחלום, בכובע מצחייה ושתי ידיו שלמות, ומלמל מספר משפטים לא מובנים ברוסית, שפת אבי, שאינני יודע לדבר בה..." כך מתחיל ניסיונו הנואש של גיבור ספק חיים להתחקות אחר המהלך האמיתי של חייו. הוא מעביר את עצמו בדמיונו ממקום למקום ומבקש לשוב אל המאורעות והאהבות שידע, כפי שאולי היו, עד שהזמנים והמקומות מתערבבים עליו וגוזרים כישלון על מאמציו. בעברית העשירה ורבת הגוונים המיוחדת לו, מגולל אורי ברנשטיין פרשייה מרתקת שמתחלפות בה דמויות היסטוריות ודמויות בדויות, סיפור של בן הארץ החש מנוכר אליה ומגלה לבסוף שהיא מקומו היחיד והבלתי נמנע, של הארץ עצמה, מקום אהוב התלוי על בלימה, ושל חיים שהספק בהם מרובה על הוודאי, כמו בחיינו אנו. מול המודל המפורסם של פרוסט - הניסיון להשיב לאדם הבוגר זמן אבוד, על כל דקויותיו, באמצעות מעשה ההיזכרות - מציב ברנשטיין מודל אחר: יכולתו של מעשה ההיזכרות להשיב לעבר שהתפוגג את מידותיו שתפחו מעבר לכל דמיון. מול הדימוי של עוגיית המדלן הננגסת וממלאת את הפה בטעמו של הזיכרון עולה הדימוי של מראה הנשברת בשוגג בשעת משחק ומפזרת לכל עבר את שושלת ההשתקפויות שלה: פסיפס של זמנים, מאורעות וקטעי עבר הנאספים לכדי רומן מופת שהוא גם מסה נרחבת אודות הזמן, הזיכרון והשכחה ואודות יכולתה המוגבלת של הספרות לתרגם את המציאות למילים. ספק חיים הוא הרומן הראשון של אורי ברנשטיין, מבכירי המשוררים העבריים בימינו....

5.
``רגע העונג היחיד שהיה לי בחופש ההוא, לפני כיתה ו`, היה כשפיצחתי באבן גדולה את ראשו של יואל שפירא ואמא שלו באה בצעקות שכל המדרגות מכוסות דם, חוץ מזה הייתי הילד הכי משועמם בשכונה...`` כך מתחיל סיפור זה, שכולו אמת ומקצתו שקר, המספר על התעוררות האהבה הגדולה לליאורה שניגנה תמיד בפסנתר, על אילי, השובב השקט, ש`פילח` משרוקיות ופנסים מתנות `אקמן` וארגן את כנופיית `הנשר הלבן` כדי להפריע לבנים ההולכים עם הבנות, על ההתקפה השפלה ליד הירקון, ועל ההחלטה הגורלית בפניה עמד גיבור הסיפור ואיך הלך לשאול בעצת הדודה טניה, רקדנית הקברט הידועה והאם זכה לבסוף לעזרת חבריה האקרובטים המופלאים...ועוד עלילות רבות בסיפור זה אודות אהבה שעוברת ובגרות שנותרת, הכל בתל-אביב שלפני קום המדינה, עיר של ים ובתי קפה ומקשאות אבטיחים ומגרשים רחבי ידים שבין בתים פזורים, עולם שקם לתחיה בסיפור זה המצחיק ועצוב גם יחד, שכתב אותו המשורר אורי ברנשטיין....

6.
7.
8.
ושם, אהבתי, שם נתודע/ למעמקים מהם קוראים, לאפלה/ שרק פנינו השנים יהלכו בה:/ האהבה, בסופו של מעשה,/ העבירה אותנו את החיים כלם....

9.
``רגע העונג היחיד שהיה לי בחופש ההוא, לפני כיתה ו`, היה כשפיצחתי באבן גדולה את ראשו של יואל שפירא ואמא שלו באה בצעקות שכל המדרגות מכוסות דם, חוץ מזה הייתי הילד הכי משועמם בשכונה...`` כך מתחיל סיפור זה, שכולו אמת ומקצתו שקר, המספר על התעוררות האהבה הגדולה לליאורה שניגנה תמיד בפסנתר, על אילי, השובב השקט, ש`פילח` משרוקיות ופנסים מתנות `אקמן` וארגן את כנופיית `הנשר הלבן` כדי להפריע לבנים ההולכים עם הבנות, על ההתקפה השפלה ליד הירקון, ועל ההחלטה הגורלית בפניה עמד גיבור הסיפור ואיך הלך לשאול בעצת הדודה טניה, רקדנית הקברט הידועה והאם זכה לבסוף לעזרת חבריה האקרובטים המופלאים... ועוד עלילות רבות בסיפור זה אודות אהבה שעוברת ובגרות שנותרת, הכל בתל-אביב שלפני קום המדינה, עיר של ים ובתי קפה ומקשאות אבטיחים ומגרשים רחבי ידים שבין בתים פזורים, עולם שקם לתחיה בסיפור זה המצחיק ועצוב גם יחד, שכתב אותו המשורר אורי ברנשטיין....

10.
11.
12.
13.
זהו שיר של חיפוש מיתלוגי ורליגיוזי אחר שייכות , אחר משמעות החיים , מסעותיהם ושירתם. לתוך תבניות מרתקות של דיבור שירי מאורגן יוצק המשורר עלילה שהיא בו בזמן אפית ,לירית וארספואטית. מהישגיה הבולטים של יצירת ברנשטיין. (רפי וויכט) הפואמה הנפלאה אברהם אבינו בניו יורק מוכיחה ששירה טובה יכולה ליצור חיבורים אמינים ומשכנעים בין סודות רחוקים ואפילו סותרים לגלות בצירוף החדש עומק ורעיונות .( א.ב.יהושע) הספר הוא פואמה נזירית. השיר ארוחה עם מלאכים פותח ב"היינו ארבעה ליד שולחן , אך החמישי / שלא היה שם ממשי". ממשות מהותו של חמישי זה שורה על כל הספר הזה שהוא ממיטב יצירתו של אורי ברנשטיין.( עמליה כהנא – כרמון). בשמונה מילים מתוך הפואמה אברהם אבינו בניו יורק , תופס אורי ברנשטיין ומנסח בתכלית הדייקנות את חוויה הקשה והעמוקה ביותר של מקריות הקיום האנושי בתוך מקריותו הסתמית של היקום: " הייתי , ככלות הכל, רק מקרה , שסביבו הדברים קרו." מהרגע שקראתי את משפט הזה , הוא אינו הרפה ממני . לא במקרה בחרתי בו כמוטו לספרי ויסקי זה בסדר.( יהושע סובול)אורי ברנשטיין לא כתב את השירים האלה . הם היו פה תמיד.( עמוס עוז)...

14.
איש עירוני במקום חדש, בתוך טבע המתחולל סביבו. איש המנסה להסתגל לנוף כפרי, להתרגל לחזירי - בר משוטטים, לעובדים כבדי כפיים ודיבור, להתכנסות זקנים על מרפסות, ולו זיכרון של הורים שמתו וילדים רחוקים ואהבה אחת. איש לבדו המנסה לגלות כיוון חדש לחייו. ומשהו אינו עולה יפה גם בביתו החדש, שכן אליו הועתקו, כפי שהם, הוא ואהובתו וחששותיו משכבר וזכרונותיו הנמחים. בעצם, דבר לא השתנה, לבד מן הזמן שעובר ואיזו תחושה המתחזקת והולכת: האלוהים קרוב כאן מתמיד, עושה כאן את מעשיו באין מפריע. מחזור של מעין אידיליות בסגנון חדש ואחר של אחד מבכירי משוררנו. ספר שירים שכולו חשבון נפש מתמיד שאינו נפסק גם במקום החדש, המתגלה גם הוא כמעמיד פנים, הנחשף גם הוא כארעי בלבד, ככל המקומות....

15.
אחיזה אִישׁ יוֹשֵׁב בְּבָּר וְנֶאֱחַז בְּצִנּוֹר שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁמָּצָא כָּפוּף לְפָנָיו. מוּלוֹ אֶקְרַן שֶׁכֻּלּוֹ רוֹכְבֵי אוֹפָנַיִם שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּכָל כֹּחָם קָדִימָה, בְּעוֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַגִּיעַ, רַק לְהִשָּׁאֵר לְשָׁעָה תָּפוּס בַּצִּנּוֹר. מַגְנִיב מַבָּטִים אֶל הַמַּרְאָה הַמְּשַׁקֶּפֶת פָּנִים שֶׁאָבַד טַעְמָם, שֶׁהוּא עוֹד מַחֲזִיקָם שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ, מַחֲזִיקָם רַק מֵחֲמַת הַמָּסֹרֶת שֶׁל פָּנָיו שֶׁהֻרְגַּל אֶצְלָהּ כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בְּעַצְמוֹ. אִישׁ עוֹד לִרְצוֹנוֹ אֲבָל כַּמָּה זְמַן יַצְלִיחַ? וְהוּא מַחֲזִיק בַּצִּנּוֹר בְּכָל כֹּחוֹ, כְּלוֹחֵץ יָד שֶׁל חָבֵר וָתִיק....

16.
17.
"מַשָּׂא טִירֶזִיאַס" הוא הספר החמישים וחמישה בסדרת ספרי השירה"פִּטְדָה", אבן מאבני החושן. הספר נדפס אופסט על נייר "קלאריאנה" 100 גרם בגופן "דרוגולין" אין משורר שאינו ירא משיריו. אין משורר שלא חש כגבר וכאישה. אין משורר שלא נכפה עליו לשיר. אין משורר שאינו רואה את העבר ואת העתיד וכאחד הם לו. אין משורר שאינו סומא למתרחש סביבו. אין משורר שאינו חש בהעדר של האלוהים. אין משורר שאינו תמֵהַּ על חייו המתגלים לו בשירים. אין משורר שאינו משוחח עם המוות. אין משורר שאיננו טירזיאס....

18.
19.
20.
אַתְּ כְּבָר נָעָה, רְחוֹקָה מֵהַשָּׂגָה, בֵּין עַרְפִלִּיּוֹת, שְׁוַת נֶפֶשׁ, מִתְבּוֹנֶנֶת עַל חַיֵּינוּ מִמֶּרְחָק שֶׁל שִׁכְחוֹת. בּוֹאִי שׁוּבִי לִהְיוֹת אִשָּׁה, שׁוּבִי לְמַגְּעֵי עוֹר בְּעוֹר, שׁוּבִי אֶל הַמְעַט שֶׁנִּצְבַּר וְשֶׁאִתּוֹ הוֹלַכְנוּ שׁוֹלָל אֶת הַחַיִּים. הזיכרון הארוך של האהבה , ספר השירים החדש של אורי ברנשטיין, מבכירי משוררינו, שכולו שירי אהבה מדהימים ביפים ומזעזעים בעצמתם. מחזור שירי אהבה זה מצטיין בגילוי לב נדיר, בחשיפה עצמית של הרגשות הנסתרים ביותר, במהלכה של אהבה ארוכת שנים. אורי ברנשטיין מספר את ספורה המפעים לא של התאהבות נעורים, לא של תשוקה מקרית, אלא של אהבה בשלה בין גבר לאשה העוברים, במשותף ועם זאת בנפרד, את החיים. זה שיר הלל לכוחה של אהבה בוגרת, מפוכחת ומסעירה, העומדת בפני תהפוכות הקיום, שיש בה רגעי עצב ורגעי פחד, רגעי השתוקקות ורגעי ספק, ימים של הזכרות בעבר, וימים של פחד בפני העתיד הבלתי נמנע. בלשון מדויקת ומפוארת כאחד, בשפתו המיוחדת של אורי ברנשטיין, מתנגנים שירים אלה כהמנון נדיר, חד פעמי בשירה העברית, לכוחה של האהבה....

21.
22.
23.
24.
תפילה נסתרת הַקּוֹלוֹת הַמַּגִּיעִים אֵלַי עַתָּה הֵם רַק רַעַשׁ הַמַּיִם בַּצִּנּוֹרוֹת, וְרִשְׁרוּשׁ שֶׁל עֵצִים אֲחָדִים. חוּץ מִזֶּה שֶׁקֶט. וּבְכָל זֹאת נִדְמֶה שֶׁנִּשְׁמַעַת אֵיזוֹ תְּפִלָּה: מִסְפַּר מַאֲמִינִים נוֹשְׂאִים תְּחִנָּה בַּחֲשַׁאי. קוֹלָם שֶׁמֵּרָחוֹק אוֹרֵחַ לִי לְחֶבְרָה, תְּפִלָּתָם, גַּם אִם לֹא לְמַעֲנִי, מְנַחֶמֶת, מְעִידָה שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ, פֹּה אוֹ שָׁם, שֶׁעֲדַיִן מְקַוֶּה. ספר השירים החדש של אורי ברנשטיין. מספרין באתר: הזיכרון הארוך של האהבה, שירים לפסנתר יחיד, אברהם אבינו בניו-יורק , זמן של אחרים , חיות על הדרך , ילד טוב , עיסוק בין חברים , על אהבה אחת ויחידה , על הפרסונה , עם מוות , עמק השווה , עניין פרטי , שירים 2002-1962 , שירים נבחרים ...

25.
26.
27.
אוֹרי ברנשטיין מת בינואר 2017. הוא פירסם עשרים ואחד קבצי שירה ומובא כאן מבחר מתוך כל ספריו, להוציא ספרו הראשון אביב ושברו שהופיע ב־1955. ספר זה נחשב בעיניו יצירת בוסר ואת ראשית יצירתו הבשלה הוא ראה בספרו השני באותו החדר, באותו האור שהופיע ב־1962. שניים מספריו — ערב עם סוּ ואברהם אבינו בניו יורק — אנחנו מביאים כאן בשלמות. אלה יצירות שכוחן בשלמותן, והיינו פוגמים בהן אילו בחרנו בשירים מתוכן. מסיימים את הספר כמה מן השירים שכתב בחודשים האחרונים לחייו, והם עדיין לא כונסו בקובץ. בנוסף לספרי השירה הוא פירסם שני ספרי פרוזה, שלושה ספרי ילדים, וספר אחד של מסות על שירה. הוא גם תרגם משוררים רבים, והוציא כמה קבצים של תרגומי שירה. בולטים בהם תרגומיו לת"ס אליוט, לו"ב ייטס, ולארתור רמבו. הדרה לזר נסים קלדרון מעל עננים זֶה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי מְסָרֵב לָבוֹא עִם עַצְמִי בְּדִין. אֲנִי יוֹשֵׁב. וְהוֹלֵךְ. וְעוֹמֵד. וְכֻּלָּם מַעֲשִׂים בּוֹדְדִים. וּכְשֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ מֵעַל לָאָרֶץ, כְּשֶׁאֲנִי בָּאֲוִיר, בֵּין שְׁמֵי לְהָבִים, בְּשָׁעָה נִדָּחָה, אֲנִי מַעֲבִיר אֶת עַצְמִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מֵעַל עֲנָנִים נִדְמֶה לִי, לְרֶגַע יָקָר, שֶׁלֹּא סָר חִנִּי, שֶׁיּוּמַר הַמַּרְאֶה, שֶׁתִּשָּׁמַע נְגִינָה, שֶׁיֵּרְדוּ מַחֲנוֹת מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים. רַק תְּנוּעוֹת נְכוֹנוֹת אֲחָדוֹת וְיָחֵל מִבְּרֵאשִׁית וְשׁוֹנֶה. אִישׁ נִרְמָז בְּקַלּוּת. אַךְ בָּקִי וְזָהִיר אִישׁ יוֹשֵׁב וְלֹא זָז. וְרוֹאֶה, בְּעָצְמָה מֻכָּרָה, בְּדִיּוּק שֶׁמַּכְאִיב, אֵיךְ גָּז נוֹף שֶׁל זִיו אַחֲרֵי נוֹף שֶׁל זִיו, אֵיךְ אֵינֶנּוּ עַל סַף הַגַּנִּים. אֵיךְ עַרְבִית. אֵיךְ אֵינֶנּוּ רוֹאֶה מֶרְחַקִּים. אֵיךְ אֵינֶנּוּ מַבִּיט. מתוך: "כולם מעשים בודדים"...

28.

סגירת מעגל למדתי היסטוריה לתואר ראשון במכללה, וכשרצתי להשלים לתואר אוניברסיטאי, חויבתי בנוסף לאנגלית ברמה גבוהה, בלימוד שפה זרה נוספת. ... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
אורי ברנשטיין ז"ל, שנפטר רק לפני כמה ימים, הוא אחד מהמשוררים האהובים עליי. יש לי בבית כמה ספרים שלו וחשבתי למצוא עוד איזה ספר מספריו. הלכתי ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
ביקורת שכתבתי שהתפרסמה בבננות בלוגס: חמישה מאמרים בספר המאמרים החדש של אורי ברנשטיין, משורר ואיש ספרות, שהוא גם פרופסור לספרות עברית בא... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ