למה שלושה כוכבים? כי <mark>מיברג</mark> הוא כותב מחונן שתענוג לקרוא אותו. אז למה שלושה כוכבים בלבד? כי <mark>מיברג</mark> הוא כותב מתנשא ויהיר ובספר יש הכל חוץ מאהבת אדם. חשבתי לכתוב פתק ל<mark>מיברג</mark> ולהגיד לו שאם היה מרים את הראש לרגע היה מגלה שהוא לא הישראלי היחד באזור, במשך 16 שנים התגוררנו במרחק של מספר רחובות זה מזה. נעמי ואני הכרנו אחת את השנייה ואפילו נפגשנו פעם לכוס קפה באלסוורס שעליה אומר <mark>מיברג</mark> שהיא העיר המכוערת ביותר ב

<mark>רון מיברג</mark> עושה את המעשה הצופי שלו, וכחברו האישי של יוסי גנוסר וכמחווה שניתן בהחלט להבינה הפיק כתב סנגוריה מעניין, מרתק, שופע ידע ממקור ראשון ואחר. הספר מתאר את צד ג' - את הצד שראה והבין <mark>רון מיברג</mark> כחבר וכמי שהוקסם מאותם צדדים חיוביים מדמותו של יוסי. מה שהיה חסר לי בספר (כמי שעבד תחת יוסי בתקופות מסוימות בשירות) היו דווקא הצדדים הפחות נעימים באישיותו ושעליהם <mark>רון מיברג</mark> דילג לחלוטין (למעט כמה נקודות א

יוסי גנוסר (1946-2004) הינו מבין האנשים החשובים שמדינת ישראל התברכה בהם. בשנת 1968 התגייס גנוסר לשב"כ ושם עבד במס' תפקידים חשובים - ביניהם ראש צוות אגף חקירות, ראש מחלקה במטה השב"כ, ראש מחלקה באגף אבטחה, ראש מרחב צפון וכן יצא לשליחות בצפון אמריקה כאחראי על תחום הביטחון בצפון ובמרכז אמריקה. בחלק מתפקידיו גנוסר שימש גם כראש האגף לענייני זרים ושם נטל חלק חשוב מאד באיתורו של 'מרגל האטום' - מרדכי ואנונ

מבחינת יכולת הכתיבה מגיע לו מעולה - יש פה כתיבה שאני מאוד נהנה ממנה, אבל הנושאים האיזוטריים שהוא עוסק בהם .... חבל שלא מנצל את כש<mark>רון</mark> הכתיבה הבאמת ייחודי שלו לנושאים שתופסים יותר. מצד שני הזדמנות להכיר פנים אחרות של אמריקה דרך כותבים, מנגנות, יוצרים. כמובן שהקטעים האישיים בהם הוא פותח את הנפש ואת הצרות האישיות שלו הם קטעים מאוד חזקים וקצת עצוב לקרוא על ההידרדרות ממעמד של כותב-על, לאיך שהוא מתאר את